אור ברסלב
ים של שלמה על גיטין פרק ו › סימן א

ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ו · סימן א

פרק ו

דין האיש עושה שליח להולכה בין איש ובין אשה ואשה עושה שליח בין לקבלה בין להולכה בין איש ובין אשה אפילו אמר הבעל איני רוצה שתהא שלוחי כלל אלא נתן לה גט ואפ"ה מגורשת. ואם עשתה אשה שליח לקבלה והוא אמר התקבל לה או הולך מגורשת מיד בקבלת שליח ואין יכול לחזור אבל אם אמר אי אפשי, שתהא שלוחה אפילו אמר לשליח הולך לה או התקבל לה אפ"ה אינה מגורשת עד שיבא לידה ואם רוצה לחזור קודם לכן יחזור וכ"ש אם לא עשאתו שליח לקבלה אלא שהוא אמר לשליח התקבל גט זה לאשתי שאם רוצה לחזור יחזור קודם שבא גט לידה. ואשה שעשתה שליח לקבלה וזרק לו הבעל הגט לתוך חצירו או לתוך ד' אמותיו מגורשת לענין שאסור' להינשא לכהן ואסורה להנשא ליבם ואינה מגורשת שצריכה חליצה:

האומר האומר התקבל גט זה לאשתי או הולך גט זה לאשתי אם רצה לחזור יחזור האשה שאמרה התקבל לי גטי אם רצה לחזור לא יחזור לפיכך אם אמר הבעל אי אפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה אם רצה לחזור יחזור רשב"ג אומר אף האומרת טול לי אם רצה לחזור לא יחזור וכן הלכ' כאשר נפרש לקמן בסימן י"ג ומהא דקאמר לפיכך אם אמר הבעל וכו' פי' רש"י וז"ל כיון דאמרינן אין יכול לחזור א"כ אין לו תקנה לבעל לחזור אלא א"כ אמר הבעל לזה שעשאתו היא שליח לקבלה אי אפשי שתקבל לה להיות ידך כידה אלא שתהא שליח להוליכו לידה. ובכה"ג אם רצה הבעל לחזור כל זמן שלא הגיע הגט לידה יחזור שאינה מגורשת אלא מדעת המגרש והרי הוא אומר שלא יהא גט עד שיגיע הגט לידה. וכתב הר"ן עליו וז"ל אין הלשון נח בכך לפיכך נ"ל דה"פ דסד"א דכי נתן בהאומר התקבל רצה לחזור יחזור היינו משום דכיון דאתתא לא ניחא לה ולאו כל כמיניה לזכות לה גיטא ע"י אחר דחוב הוא לה וכשעשאה היא שליח לקבלה סד"א אעפ"י שאמ' הבעל לשליח אין רצוני שיקבלנו מחמת שליחות אלא שיזכה בו מיד מחמת הבעל דסגי ונימא אם רצה לחזור לא יחזור קמ"ל שאם אמר הבעל אי אפשי שתקבלנו לה כלומר בשליחות אלא הריני מזכהו לה על ידך והולך ותן. למ"ד הולך כזכי. אי נמי דא"ל הילך דלכ"ע הילך הוי כזכה דכמו שאמרה משמע דהכי מוקי לה בגמרא אפ"ה אם רצה לחזור יחזור אע"ג דגלי דעתה דניחא לה משום דכי תנן ברישא דהאומר התקבל אם רצה לחזור יחזור היינו אפילו היכא דגלי דעתה כטעמא דאמרינן בירושלמי הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה ע"כ ויפה פי' ומכל מקום סגי בגילוי דעתה כמו שכתב' לעיל בפ' השולח סי' ח' ובסי' ז' גבי מוכת שחין ומסיק בסוגיא פשיטא איש הוי שליח להולכ' שכן בעל מוליך גט לאשתו. אשה הוה שליח לקבלה שכן אשה מקבלת גיטא מיד בעלה. איש לקבלה ואשה להולכה מאי. ופשטה דאיש נמי הויא שליח לקבלה שכן אב מקבל גט לבתו הקטנה. ואשה נמי הויא שליח להולכ' שכן אשה עצמה מביאה גיטה ובלבד שתהא צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם ואוקמינה דאיירי בהולכה וכתב הר"ן וז"ל ונחלקו הראשונים ז"ל אם האשה עושה שליח להולכה או לא שר"ח כתב שאין האשה עושה שליח להולכה. והרמב"ם כתב שהאש' עושה שליח בין לקבלה בין להולכה וכן דעת הרמב"ן ז"ל ותימא הוא. שאם אמר' האשה לשליח שיביא לה גיטה מיד בעלה והלך אצל הבעל ואמר הבעל הוליכהו לה בכה"ג ודאי מהני שהרי הבעל עשאו שליח אבל אם אמרה לי ולא מיד שלוחו אפשר דכיון דשלוחו של אדם כמותו הרי הוא כאילוד קבלתו אלא שהיא מתנ' שאינ' רוצה שתתגרש אלא כשיגיע גט לידה ומתני' דפרקין דייק' לי' הכי דאשה עושה שליח להולכה דתנן הביאו לי גיטי ממקום פלוני והביאו לה ממקום אחר כשר ואם איתא שאין האשה עושה שליח להבאה פשיטא דכשר שאינו שליח שלה אלא שליח הבעל ולא משמע דאיצטרך לאשמעינן הכי משום דאיירי כשא"ל הילך כמו שאמרה דודאי כיון שנתנו לה במקום אחר משמע שעושה אותו שליח להולכ' ופשיטא דכשר ועוד דסתמא לא משמע אלא ודאי משמע דאשה עושה שליח להולכה וקמ"ל שכיון שאינ' מתגרשת בקבלתו ליכא קפידא כשמביאים לה ממקום אחר עכ"ל. וזה לשון הרמב"ן אחר סיום חדושי מסכת גיטין ר"ח ור"ש סוברים שאין עושה שליח להביא אלא לקבל. וכן נראה מפירושיהם בפרק האומנים. והרב ר' משה הספרדי ז"ל כתב שאשה עושה שליח בין בקבלה בין בהבא' ואין בידי להכריע אלא שדבריו נראין בטעם וכן עיקר הסוגיא מוכח כפשטא וכה"ג כך אמרה שהאש' משוה נמי שליח להולכה עכ"ל וכן פסק הטור והוא בעיני פשוט שיכולה לעשות שליח להולכה כמו לקבלה ולענין שליח לקבלה שעושה האשה ומתגרשה מיד בקבלתו כתב הטור בהא מסופק לי אם דינו כדין האשה לכל דבר לעניין שאם זרק לחצרו או לתוך ארבע אמותיו שתהי' מגורשת. ומסתברא שדינו כדין האשה לכל דבר. וכתב עליו הקאר"ו ולא ידענא מהיכא הוי סלקי דעתיה לאיפלוגי בינייהו. ואני אומר אדרבא מסתברא שאם זרק הגט לחצרו או לתוך ד' אמותיו שלא בידיעתו ונאבד שאינו גט נהי דגבי אשה מתגרשת בו בע"כ וכ"ש שלא מדעתה היכא שעומדת בתוך חצרה המשתמר וכן בד' אמותיה היינו טעמא שהחצר קונה לה ואתרבי מיד שלה אבל גבי שליח דלא שייך לומר שהחצר יקנה לה שהרי הוא לא יקנה גט אלא יזכה בו מתורת שליחות והיכא דלא ידע איך נאמר שיזכה לו חצרו להיות שליח שהוא דבר שאין בו ממש ולחומרא אני אומר ולא להקל כלל לומר שאינה מגורשת ושריא לכהן או שמותרת להתייבם חלוצתו:

תוכן העניינים

ים של שלמה על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה