ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ה · סימן לג
מסקינן בסוגיא העיד ר' יוסי בן המשולם משום רבי יוחנן אחיו שאמר משום רבי אליעזר בן חסמא אין עושין חלת ע"ה בטהרה אבל עושין עיסת חולין בטהרה ומניחה בכפישה או באנחותא פי' כלי בלאי חמתי' דאית ליה הכירא דאין רגילה ליתן בהם עיסה וטומאה אין מקבלין וכשבא ע"ה ליטול נוטל את שניה ואינו חושש הגבל שמא יגע ע"ה בחלה ויטמאנה דאמרינן ליה חזי אי נגעת בה הדרא לטיבלא והוא אינו חשוד לאכול טבל שבמית' ופי' רש"י אין עושין חלת ע"ה שאמר לגבל חבר הפרש חלה מעסתי ועשה אותה בטהרה לא ישמע לו שהרי כבר נטמאת כל העיסה ביד ע"ה והכהן יסמוך על הגבל שהו' חבר ויהא סבר שהחלה טהורה אבל עושין עיסת חולין כו' פיר' עושין תחילת העיסה בטהר' וכתבו עליו התוס' פיר' לפי שנטמאת כו' פיר' אם יפרש ממקום אחר על אות' עיסה חלתו טהור' ונרא' דבכל ענין אסור עיקר לא התירו אלא כדי חייו ולא התירו אלא היכא שנוטל שכר מכל העיסה אבל משום שכר חלה גרידה משו' ההוא פורתא לא התירו דחיישינן דלמא נגע ואין עושין תרומ' זיתיו בטהרה פרש"י לאחר שהפך זיתים לתתן בבית הבד אין מפרישין בדדין חבירין תרומ' מהן לעשותן בטהרה לפי שכבר הוכשרו במעטן ונטמאו והכהן סומך עליהן וסובר שהן טהורי' אבל עושין זיתן חולין בטהרה ונוטל כדי תרומה ומניחה בכליו של חבר ומפרש בסוגיא בכלי גללים בכלי אבנים בכלי אדמה שאינם מקבלין טומאה דאי נגע בכלי לא מקבל טומאה ובעיסה גופא אית ליה הכירא משו' הני כלי שאינו רגיל להשתמש בהן וכשבא ע"ה ליטול נוטל את שתיהן ואינו חושש וטעמא מאי שרי רבנן לאקולי בתרומה כי האי קולי דאיכא למיחש דלמא הדר נגע אמר רבי יוחנן משום כדי חייו דגבל ומשום כדי חייו דבדד: