ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ה · סימן ל
מתניתין מעכבין בבית הישן מפני דרכי שלום ופריך בגמר' מ"ט אילימא משום כבוד והא ההוא שופר פי' שופר של תקיעו' ע"ש או שופר של נדבה דהוה מעיקרא בי רב יהודא ולבסוף בי רבה ולבסוף בי ר"י ולבסוף בי אביי ולבסוף בי רבא אלא משום חשדא הואיל והורגל העירוב בתוך אותו הבית אם באת לשנות את מקומו הנכנסי' לאותו בית ולא יראו שם את העירוב יחשדו בני החצר שמטלטלין בלא עירוב נחזור למשנה בור שהיא קרוב לאמה מתמלא ראשון מפני דרכי שלום ופליגי בגמרא רב ושמואל בני נהרא רב א' תתאי שתו מי' ברישא ושמואל אמר עלאי שתו מיא ברישא כדאזיל פי' אם אינו סוכרין את הנהר אלא דולין והולכין והנהר מושך כפשוט' כ"ע ל"פ שכל הרוצה לדלות ידלה כי פליגי במסכי ואשקוי פי' שאין בו כדי לדלות כולן ורוצים העליונים לסכרו שלא ירדו המים למטה ולהמשיך הנהר דרך נגרי' קטנים עד שישתו כל שדותיהן ותחתונים מעכבין עליהם אלא א"כ נשקה אנחנו תחלה שמואל אמר עלאי שתי מיא בריש' דאמרי אנן מקרבינן טפי ורב אמר תתאי שתי מיא ברישא דאמרי נהרא כפשטיה ליזל תנן בור הקרוב לאמה מתמלא ראשון מפני דרכי שלום תרגמה שמואל אליבי' דרב באמה המתהלכת על פי בורו פי' שמתמלא מאליו דרך הלוכו וא"צ לסכור הנהר אי הכי מאי למימרא מהו דתימא מצי למימר סכור איסכר פי' בורך שלא ירדו המים לתוכה ואשקי בהינדקא פי' כפי מה שיעלה לך לדלות מן הנהר כמונו קמ"ל אמר רב הונא בר תחליפא השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר כל דאלים גבר פי' רש"י וליה לא סביר' לי' דהלכתא כשמואל בדיני והרא"ש כתב וז"ל אע"ג דקי"ל הלכתא כשמואל בדיני פי' ר' חננאל ז"ל משום דשמואל תרגמה הא דרב להכי נפיק מהך כללא ע"כ והתוס' כתבו א"נ משום דמסתבר טעמא דרב אע"ג דדחקינן מתניתין כוותיה כתב הטור וז"ל אמת המים המושכת על פני השדות ומושכין ממנה כדרך הליכת' כולן מושכין על הסדר ואין אחד מהן יכול לעכב ולומר אני משקה תחלה ואם בא אחד לסתום הילוך המים להמשיכם לבורו עד שישקה תחלה ואחרי' מעכבי' על ידו כל דאלים גבר אבל אם אמת מושכית דרך הליכה על פי אחד מבעלי הבורות ימלא בורו וא"צ לסתום פי בורו מפני דרכי שלום וכן דעת כל המחברים חוץ מרש"י דלא קמ"ל הכא כשמואל בדיני אלא כל מאן דאלים גבר אלא שתימא על הר"ן והרמב"ם שהביאו המשנה בור הקרוב לאמ' ממלא ראשון בצורת' ולא הזכירו אוקימתא דתלמוד' דאיירי באמה ההולכת על פי בורו ואפשר לומר מאחר שפסקו דדינם דין דאלים גבר ממילא מוכרחים אנו לפרש דאיירי בכה"ג באמה ההולכת ע"פ בורו דאל"כ קשה מתניתין וכתב הראב"ד שאפשר לפי שחזר הדין לכל דאלים גבר טוב הוא שנחוש לדרכי שלום ומי שקרוב לה הוא דאלים ע"כ. והעיקר נראה בעיני כמו שפירש וכדעת הטור ועיקר אכן מה שכתב הרמב"ם והטור הביא שאם בא אחד ליסתום הילוך המים כו' דאמרינן כל מאן דאלים גבר בגמר' לא משמע אלא בין ראשון לאחרון אבל כל האמצעים מוחין בו ראשון ואחרונים ומ"מ נראה דווקא שניהם כאחד אבל בא הראשון לחוד למחות בו לא יכול שאומר לו אני מן האחרונים לגבי דידך ואני קודם ומה לך בזה שהאחרון מוותר לי חלקו ואם לא בא האחרון למחות בו אומר אני מן הראשונים שקודמים ואם אותם שלפני מותר לי מה לך בזה ואפשר מה שכתבו סתמא כל דאלים גבר כנגד א' שבא למחות אבל בוודאי אם באו הראשונים והאחרוני' פשיטא שיכולים למחות כו' תו מסיק רב שימי בר אשי אתא לקמי' דאביי א"ל לותבן מר עידנא פי' יושיבני אדוני ללמוד בעת קבוע א"ל אית לי עידנא לגירסא וליתיבו מר בלילה א"ל אית לי מיא לאשקויי א"ל אנא משקינא למר ביממא וליתבן מר בלילה א"ל לחיי אזל לעילאי אמר להו תתאי שתי מיא בריש' אזל לתתאי אמר להו עילאי שתי מיא ברישא אדהכי סכר מיסכר ואשקינ' כי אתא לקמי' דאביי א"ל כבי תרי עבדת לי ולא טעמינהו אביי לפרי דההוא שתא וכתבו תוס' להודיע שלא על פיו עשה ושמא מכריח דאין כאן גזל אלא מפני דרכי שלום בעלמא שמעינן שצריך אדם להרחיק עצמו מן החשד וכמו שעשה דוד במיתת אבנר ולא כמו שאומרים חסירי דעת ובפרט הנשים אם אני נקי מהם אין אני חושש ללעז הבריות תו מסיק הנהו בני חרמך דאזל כרו ברישא דשנותא פי' שם הנהר ואהדרי' ושדנוה' בשילהי נהר' מערה פי' רש"י להקיף שדותיהן במי הנהר ובא מלמעלה לשדותיהן ראש העליון של נהר והשיבו מקצתן סביב שדותיהן ובסוף שדותיהן הסיבוה עד שחזר ונפל לתוך הנהר אתו עילאי לקמי' דאביי א"ל קא מתקיל נהרא פי' נהר שלנו נתקל מפני שהסיבו ואינו נמשך מהר וצפון האי דרך שדותי' שכן דרך הנהר המוסב אין מימיו קלין לרוץ מפני העקמומי' א"ל כרי בהדייהו טפי פורתא כדי שישטפו המים במרוצה א"ל קא יבשו פירין פי' אם נעמק יובשו החריצין שלנו ולא ינבעו המים לחריצין שיש לנו אמר להו זילי סליקו נפשייכו מהתם פירוש אמר להו לבני חרמך סליק נפשייכו סתמו את מסיבותיכם. וכתבו התוס' פי' ר"ח לעילאי אמר שאין יכול למחות בהן משום דכל אלים גבר וקצת משמע כן שהרי להן היה מדבר ומ"מ נראה כפי' הקונ' דלבני חרמך. היה מדבר שיסתמו את מסיבת' ולא דמי לרב ושמואל כלל: