ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ה · סימן יח
פיסקא לקת מן הסיקריקון, כו' אמר רב ל"ש דמקחו בטל אלא דא"ל לך חזק וקני, אבל בשטר קנה, ושמואל אמר אף בשטר לא קנה עד שיכתב לו אחריות דאי טרפא לי מיני' ליגבייהו דמי ארעא ומדכתב ליה כולי האי בוודאי גמר ומקני ומותיב עלה דרב מהא דתני ר' שמעון בן אלעזר אמר לקח מן האשה וחזר ולקח מן האיש מקחו קיים מן האיש ואח"כ מן האשה מקחו בטל עד שיכתוב אחריות ופריק מאי אחריות שטר וכתב הרי"ף וז"ל הלכתא כשמואל דק"ל דכל היכא דפליגי רב ושמואל ולא אתמר הלכתא כחדא מינייהו הלכתא כשמואל בדיני ועוד דתניא כוותיה ופרוקיה דהך שינוי' הוא ולא סמכינן על השינויי' ואי קשיא לך ההיא דגרסינן בחזקת הבתים אמר רב הונא תליוהו וזבין זבינתי' זבינא ואותב רב המנונא עליה דרב הונא מהא מתניתן לקח מן הסיקריקון וחזר ולקח מן ב"ה מקחו בטל ואמאי התם נימא אגב אונסיה גמר ומקני ופריך הא אתמר עלה אמר רב ל"ש אלא דא"ל לך חזק וקני אבל בשטר קני ומקשינן ולשמואל דאמר אף בשטר לא קני מאי איכא למימר ופרוק מודה שמואל היכא דיהיב זוזי ואסיקנ' והלכתא בכולהו תלוי' וזבן זבינתי' זבינא ואפילו שדה זו פי' שאנסהו להדיא למכור שדה זו ק"ו היכא שאנסוהו למכור סתם אחת משדותיו בין ארצי ליה זוזי בין לא ארצי ליה התם גבי תליוהו וזבין דעתיה למיתב ליה זוזי ודעתיה דמוכר למשקל, מיניה זוזי אבל הכא גבי אשה וסיקריקין ליכא דיהיב להו זוזי הלכך לא מהני כתיבת שטר עלייהו עד דכתב להו אחריות ע"כ נמצא לפי שיטה זו דהכא לא פליגי באחריות כמו שפירש התוס' בשם הר"ר אלעזר משנז"א דרב ושמואל פליגי הכא באחריות ט"ס הוא דשמואל לטעמיה דאמר בפ"ק דב"מ דאחריות לאו ט"ס הוא בשטרי מקח וממכר ורב סבר אחריות ט"ס. בסתם ככתב לו אחריות דמי וההוא דכתובות כשפירשה דלא קבלה אחריות ע"כ וזו בע"כ ליתא דהא בעלמא ק"ל כרב דאחריות ט"ס הוא והכא ק"ל כשמואל כדפר"י בוודאי דס"ל לרב כר' אליעזר משנצ"א דה"נ לית' לדשמואל ואדוקי' דרב שפי' סמכינן וכן פסק הרשב"ם בפ' ח"ה אכן כי דייקת בלישנא דסוגיא משמע להדיא דהלכתא כשמואל מדקאמר סתמא דתלמודא תני' כוותי' דשמואל כו' ואח"כ מסיק לימא תהוי תיובתא דרב וכו' משמע להדיא דדווקא תיובתא הוא דקדחי אבל תניא כוותיה דשמואל כדקיימא קיימא והיינו כמו שכתב הרא"ש דפלוגתא דהכא אינו תלוי באחריות ט"ס אלא היכא דיהב לוקח למוכר זוזי אמר לא שדי אינש בכדי ובאלו התנה המוכר שקבל עליו אחריות וטעה הסופר ולא כתבו ותו מסקינן בסוגי' ת"ר לקחו מן הסיקריקון ואכלו ג' שנים וחזר ומכרה לאחר אין להבעלים על הלוקח השני כלום ה"ד אי דקא טעון מנך זבנה ואפי' מראשון נמי ואי לא טעון ואמר מנך זבנה אפי' שני נמי לא. אמר רב ששת לעולם דא קטעין וכגון זה טוענין ליורש וטוענין ללוקח: