אור ברסלב
ים של שלמה על גיטין פרק ה › סימן ז

ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ה · סימן ז

סימן ו

מסקינן בסוגיא הנהו אפוטרופסים דהוו בשיבבותא דרבי יהושע בן לוי דהוי מזבין ארעתא וזבין תורא ולא אמרו ליה מידי ס"ל כר' יוסי דתניא א"ר יוסי מימי לא קראתי אשתי אשתי ולשורי שורי אלא לאשתי ביתי ולשורי שדה ונראה דדוקא היכא שנשאר עוד ליתומי' קרקע אבל היכא דלא נשאר להו קרקע לא דבמה יעשה מלאכה בשורו אם לא בקרקע וזהו פשוט ושוב מצאתי ברמב"ם וטור. תו מסקינן הנהו יתמי דהוו סמיכי גבי ההיא סבתא הוי להו תורתא שקלה וזבנתיה אתו קרובים לגבי רב נחמן אמרו ליה מה עבידתה דמזבנא אמר להו יתומים שסמכו אצל בעל הבית תנו והא אייקר ברשותיה דלוקח אייקר והא לא נקיטי יתומים דמי אמר להו אם כן היינו דרב חנילאי דאמר רב חנילאי בריה דרב אידי משמיה דשמואל נכסי יתומים הרי הן כהקדש ולא מיקני אלא בכספא וכתב הרמב"ן כיון דקתני במתנית' דבמוסומכי' אצל בעל הבית חייב לעשר ואמרינן נמי הכא דמזבין באפוטרופוס' נקטנן ביה כדברי הראב"ד ז"ל שאמר שאין משביעין וקל וחומ' הדבר השתא באפוטרופס שמינהו אבי יתומים דאיכא למימר אי לאו דאית ליה הנאה לגופיה מיניה לא הוי עביד. אמרת לא ישבע משום דלמא מימנע. כ"ש שסמכי מאליהן דאתי למנועי וקורא אני בזה משלם רעה תחת טובה. ע"כ וכתב עליו הרא"ש ולא נהירא האי פיסקא כלל דאיכא למיחש שאדם שאינו הגון שימשיך היתומים אליו ויכלה ממונם מאחר שאין לו לישבע. אבל יתומים קטנים שסמכו מי בקש מידו דשייך למימר דלמא מימנע בשביל השבועה אם אינו הגון ימנע וימנע ואם אדם הגון הוא ועוש' לש"ש בשביל שרואה שאין להם עוזר וסומך לא ימנע בשביל השבועה. ועוד במינהו אבי יתומים או ב"ד אמרינן מהנהו טעמא דדלמא מימנע דהוי כאילו פירשו שפטרו הממנים אותו מן השבועה משום דידע שאם יש לו לישבע לא ימצאו מי שישמע להם להיות אפוטרופוס. אבל יתומים קטנים מאן מחיל מאן שביק הלכך אין להקל מלהפקיע ממון היתומים בלא ראי' גמורה. ואע"ג דלענין תרומ' נותנים לו רשות לתרום היינו משו' שלא יאכלו טבלים וכן למכור מנכסיהם כיון שממנ' אצלו א"א, בע"א כיון דמשתדל בנכסיהן צריך ליקח ולמכור לצרכיהם ומדנחלקו אבא שאול ורבנן במינהו אבי יתומים ובמינהו ב"ד ולא הזכירו יתומים שסמכו אצל בעל הבית השנוי' ברישא משמע דכולהו מודו דצריך שבועה כדין כל אפטרופוסים דנשבעין שלא בטענה. ע"כ. והוא מדעת הרמ"ה והנה דעת רשב"א והר"ן כדעת הרמב"ם שהסכים לדעת הראב"ד. והרמ"ה והרא"ש באו לחלוק על הראב"ד בסברא קלה ורעוע' דאיכא למיחש לאדם שאינו הגון כו' ועושין פשרה מעצמן דלא שייך לומר מימנע וכה"ג בודאי מימנע ומימנע וצורך גדול הוא ליתומים יותר מלמכור מנכסיהן שנתנו לו רשות וראייתו דלא קתני סמכו אצל בעל בית גבי שבועה דפליגי אבא שאול ורבנן. אדרבא אמינא דמ"ה לא תנא לשם לפי שכ"ע מודים שאין צריך לישבע דמימנע ולא עביד. כתב הריב"ש טליתא שסמך אצל אמו אם ראו ב"ד עוד להחמיר עליה שתתיישב לתת להם חשבון בפרט תמיד ביד קרובים אותם שיראו תמיד לתועלת הקטן וכן להשביע אותה אעפ"י שאינו מן הדין להשביע על החשבון או בשאר חזוקים וקיומים שיראה בעיני ב"ד שיהא לתועלת הקטן הנה מה טוב דבהא ליכא למיחש דלמא מימנע ולא עבוד כיון שהיא אמו ודעתה קרובה אצל בנה וגם שהיא חפצה בדבר. ע"כ. עוד כתב הרא"ש וז"ל כתב הרמ"ה זכרונו לברכה דיתומים שסמכו אצל בעל הבית מיירי כשהן בן ט' אבל פחות מבן ט' לא מהני סמיכתן וגם כתב שאין לבעל הבית כח למכור אלא מטלטלי כי היכא דקטן גופיה לא מצי לזבוני מקרקע ולא מסתבר לחלק מאחר שיש לו כח לתרום והוי כאפוטרופוס גמור להתעסק בכל תועלת היתומים. ע"כ ויפה הדבר. כתב הרא"ש דאין לחלק כלל בין מטלטלי למקרקעות ובין גדולים לקטנים קצת לקטנים גמורים וכן איתא להדיא בטור. ופי' יתומים שסמכו הוא כמו שכתב הטור וז"ל יתומים קטנים שסמכו אצל בעל הבית פירוש הן מעצמן נתחברו אליו ונשתדל בשלהן כו' ומכל מקום נראה שהגיע לכלל שש וחמש שיש להן דעת להתחבר אצלו אבל אם הם כולם פחותים מזה השיעור לא שייך לומר עליהם שסמכו אלא הוא סמכן אצלו ואם אינו ראוי נמי לכך הב"ד ממני' אחר במקומו והיכא שסמכו אצלו והוא הוציא עליהן מעות לפרנסתן ואפילו שלא בב"ד פשיטא שלא הפסיד מעותיו. עיין בפרק בתרא דכתובות סימן י"א:

תוכן העניינים

ים של שלמה על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה