ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ג · סימן יד
דין אם אמר הבעל לשליח הולך גט זה לאשתי ואמר לו איני מכירה. ואמר לו א"כ תנהו לפלוני שהוא מכירה ויתנהו לה. הראשון נמי שליח שניתן לגירושין הוי ויכול ליתן הגט לאשתו גם יכול, לעשות שימסור דבריו לב"ד והם יתנו לאותו פלוני:
ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו. א"ל השליח לא ידענא לה. א"ל זיל יהביה נהל' לאבא בר מניומי דהוא ידע לה וליתבינה לה. אזל ולא אשכחיה לאבא בר מניומי. יתיב ר' אבא ור' חנינא בר פפי ור' יצחק נפחא ויתיב רב ספרא גבייהו א"ל מסור מילך קמי דידן פי' כלו' מסור שליחותך לנו ואמו בפני נכתב ובפ"נ ואנו נעשה לאבא בר מניומי שליח לכי אתא קמן ונמסריה נהלי' דליתבי' נהלה א"ל רב ספרא והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא פי' ולא מצי משוי שליח אחר דהיינו למוסרו ביד אחר. איכסיף. אמר רבא קפחינהו רב ספרא להנהו תלתא רבנן סמיכי. אמר רב אשי במאי קפחינהו. מי קאמר ליה אבא בר מניומי ולא את. אלא אמר רבא קפחינהו רב ספרא להנהו תלתא רבנן סמיכי בטעיתא. אמר רב אשי מאי טעותא ה"ק ליה אבא בר מניומי ולא את. כן גרסת רש"י והרי"ף ופסק הרי"ף שהלכתא כלישנא בתרא דשליח שלא ניתן לגירושין הוא' ור"ח ור"ת גרסי אף בלישנא בתרא מי קאמר כו' והכי פריש רב אשי, מפרש דברי רבא, שאמר קפחינהו בטעות מאי טעותא מי קאמר אבא בר מניומי ולא את וזהו הטעות. ולפ"ז אף בלישנא בתרא סבר דשליח שניתן לגירושין הוא וכן מסתברא שהרי בתחלה שלח אותו ולא אבא בר מניומי אלא משום שלא ידע הוא. הוכרח לומר לאבא בר מניומי. והשתא שמסר דבריו לב"ד כדי שיתנהו לאבא בר מניומי שפיר הוי גט. וזו עיקר: