אור ברסלב
ים של שלמה על גיטין פרק ג › סימן טז

ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ג · סימן טז

סימן טו

דין אם עשה שליח ליתן גט לאשתו לאחר ל' יום ואירע אונס שא"י ליתן לה לאחר ל' יום יכול למסו' שליחותו לב"ד שיעשו שליח לאחר ל' יום. אבל לא יתן הגט לשליח שני בתוך ל' יום. והא דיכול למסור שליחותו לב"ד כו' היינו בבעל שהאמינה לאשתו שאם יאמר שבטל הגט תוך הזמן תהא היא נאמנת לומר שלא בטל. ובגט ארוסה או מי שמגרש מחמת שנאה א"צ להאמינה. וביארנו דשליח ראשון שעושה שליח שני אינו צריך שיעשה בפני שליח השני אלא אפילו שלא בפניו יכול לומר לב"ד הנני ממנה את פלוני לשליח וב"ד יתנהו לו:

ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו. א"ל לשליח לא, תיתביה נהלה עד תלתין יומין. איתנס בתוך ל' יום ואתא לקמיה דרבא א"ל מסור מילך קמי דידן ולבתר תלתין יומין נשוי' שליח ויהיב לה ניהליה. א"ל רבנן והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא. א"ל כיון דלבתר תלתין יומין מגרש שליח שניתן לגירושין הוא. וכתב הרמ"ה דוקא שלא יתן הגט מיד לשליח השני אלא ימסור שליחות לב"ד, והם לא יעשו לשליח שני אלא עד לאחר שלשים יום שמא לא ידקדק בשליחותו ויתנו לה קודם וליחוש שמא פייס מי לא תנן הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש ה"ז גט והוינן בה וליחוש שמא פייס. פי' נתפייס לבא ובא בתוך שלשי' בצנעא וממילא בטל הגט. ואמר רבה בר רב הונא. באומר נאמנת עלי שלא באתי. איכסוף לסוף איגלאי מילתא דארוסה הוי אמר אם אמרו בנשואה יאמרו בארוסה פי' שאינה חביבה עליו שיהדר אחריה לפיוס וק"ו מי שמגרש אשתו מחמת שנא' וקטטה דלא חיישינן לפיוס כלל. וכ"כ התוס' בשם ר"ת בפ' שני ועיקר דין גט ישן בסוף מי שאחזו. ומסיק אמר רבא הא ודאי מבעי' ליה כי משוי שליח בפניו או שלא בפניו. הדר פשטה בין בפניו ובין שלא בפניו. פי' רש"י כ' משוי ב"ד שליח בפניו דשליח קמא או שלא בפניו כגון זה שהו' אנוס. וכתב הרא"ש ותימא אי בעי בפניו למה ימנה ב"ד להיות שלוחו שהרי א"ל רבא מסור מילך קמן כו' ורי"ף גורס שליח כי משוה שליח ב"ד בפניו או שלא בפניו ולא קאי על ההוא עובדא. אלא על מתני' כשחלה השליח וממנה שליח אחר בב"ד מיבעי' לי' אם יכול לעשות שליח ראשון למנות שליח שני אע"פ שאינו כאן אלא שאומר בפני ב"ד אני ממנה את פלוני לשליח וב"ד יתננו לו. ופשט דשפיר עביד כה"ג. רק שהרא"ש תמה ואמר לישנא דהא ודאי קא מיבעי' ליה משמע דקאי אהאי עובדא ואני אומר אדרבא אי קאי אהאי עובדא. הוי ליה למימר הא קא מיבעי' ליה ומדקאמר הא ודאי כו'. משמע דקאי אמתני' אדלעיל דחולה השליח ואסוגיא דלעיל סי' ג' שאמרו רבנן לאבימ' בעי מיני' מר' אבא כו' ואמר הא לא תיבעי לכו והם אמרו והא נמי לא קא מיבעי' לן כו' ע"ז נופל הלשון שפיר הא ודאי קא מיבעי' ליה. ומה שקשה לפי' א"כ למה אפסיק בהאי עובדא י"ל לפי שרצה לסדר דברי רבא גבי הדדי וקצת הוא דומה למה שלפניו דלסוף איגלאי מילתא. ובתחלה לא ירד לדקדק ולחלק כולי האי. ה"נ הכא גבי הדר פשטא כה"ג:

תוכן העניינים

ים של שלמה על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה