ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ג · סימן ב
דין היכא שגירש בגט שלא נכתב בו שמו ושם אשתו אפילו איכא עדי מסירה לפנינו הוי בנים ממזרים. אם נשאת באותו גט ואינה פוסלה לכהונה:
פסק כתב ר' יואל הלוי אי לאו דמסתפינא מחברי אמינא אפילו לא הזכיר שם אשה ואיש בגט כשר. מאחר דק"ל כר' אליעזר דאמר עדי מסירה כרתי. וכיון דקיימי עדי קמן ואמרי שנמסר הגט זה שיש בידה מיד בעלה. מה לנו להזכרת שמותיהן. וראיי' מפ' כל הגט כתב לגרש את הגדולה לא יגרש בו הקטנה. וקאמר קטנה הוא דלא מצי לגרש בו. הא גדולה מצי לגרש בו ומוקי לה כר' אליעזר דאמר עדי מסירה כרתי ויש עדי מסירה שנמסר לגדולה. והא הכא מה שהוזכר בגט שם הגדולה אינו מועיל והוי כמי שלא כתב שום שם של אחת מהן. מ"מ כיון דידעי' לגדולה נמסר הוי כשר ה"נ ל"ש. ותו דאמרינן בפ' בתר' כתב חניכתו וחניכתה כשר ומפרשי רבוות' דאע"ג שלא הזכירו שמותיהן כ"א ראש משפחה של שניהם. ובעל כרחנו אית לן למימר דעידי מסירה מכשירי דאל"כ מה אנו יודעים איזה מן המשפחה גיכש הואיל ולא הזכיר שמותן. ומיהו לכתחלה צריך לכתוב כדתנן הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש והאשה. והזמן. ומוקי למתניתין כר"א והתם מיירי לכתחלה דבדיעבד כשר בלא זמן כדאיתא תא בפ' שני גזי' לזמן ויהיבא כהלי' כול' עכ"ל והא"ז כתב שהיכא שלא כתב שם האיש והאשה. דהוי בנים ממזרים. וכ"ל דברי הא"ז ואפילו וווזר דאורייתא הוי. דכ"ז שלא כתב השמות כלל לא הוי ספר כריתות כלל בשלמא היכא דכתב בו שמות רק שאינם מוכיחים אתיכו. מספיק עידי מסיכה. אבל בלא שם כלל לא מידי דכרת בינו לבינה הוי. וממה שהביא ראיי' שלכתחלה בעי. איכא ראיי' דאף דיעבד כמי בעי דאי לא בעי אלא לכתחילה א"כ לא הוי עיקר הגט וממילא הוי כטופס דלא בעי לשמה. וממאי צריך להניח. ובגמרא משמע דדוקא תורף ועיקר הגט צריך להניח כמו הרי את מותרת ומזמן אין ראיי' דהאי דצריך להניחו לאו משום לשמה אלא שלא יהא מוקדם ועוד מוכח להדיא בפ' ב' סי' כ' דלאו גיטה הוא מההוא גברא דשקל לס"ת ויהיבא לדביתהו כו' עד אי משום (עידי) כריתות דאית ואקדים זוזי לספרא מעיקרא וכתב לשמו. והא בעינן שומו ושמה וליכא. משמע דאפילו למיסרה לכהונה לא חיישינן היכא דליכא שמו ושמה כאשר פירשנו לעיל בפ' המביא שני: