ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן לח
דין דאין שליחות לנכרי לעשותו שליח שיוליך גט. אפי' אמר לו שימנה את ישראל. ואפי' אם נשאת תצא. אבל כששולח גט עם גוי וממנה את ישראל בכתבו לשליח יש להכשיר:
פסק כתבו בה"ג דנכרי לא הוי שליח לגט לקבל' ולהולכה מהו למכרכי לגיטא בחד מנא ומימר לנכרי אמטויי האי מנא לישראל פלוני וליתבי' לאנתתא. והשיב ר' חנינא גאון דלא כשר לו למיעבד הכי דכתיב ונתן בידה או ביד שלוחה ישראל אבל לא ביד נכרי דכי נפק גיטא מידו דבעל בעינא דימטא לידה דאתתא. או ליד ישראל שלוחו במקום הבעל. או ליד שלוחה דשוויתא איתתא גופא דקאי השליח במקומה ורבנן דהשתא אמרי אע"ג דנכרי אייתי להאי גיטא אי יהיב לי' לישראל וישראל יהבה לי' לאיתת' באנפי סהדא ישראל. לכתחלה לא מנסבי לי' בהאי גיטא משום דנכרי לאו בר כריתות הוא. ואי אנסבי' לא מפקינן לה ותמהו עליו הצרפתי' דבודאי אם עשה הישראל הגוי לשליח אפי' אמר לו שימנה הוא את ישראל במקומו שאינו גט כלל, דאין שליחות לנכרי דלאו בר כריתות הוא. וכה"ג אפי' אינסבא תצא. מאחר דאזלה השליחות ונמצא נתינת הגט בטל ובניה ממזרי' אבל היכא דלא עשה הנכרי לשליח הגט אלא כמעשה הקוף בעלמא הוא ומינה בכתבו את ישראל שבאותו מקום לשליח למה יפסול את הגט. וכן פסקו ראבי"ה ורובי' הלכ' למעשה להכשיר בכה"ג. וכן נוהגים באשכנז וצרפת לשלוח הגט וקדושין ע"י נכרי וממנה את ישראל שבאותו מקום בכתבו לשליח אבל למנות גוי להרשאה כתבתי בפרק מרובה סי' י"ג דלא סבירא לן כותי' דר"ת אף שעשה הלכה למעשה: