ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן כד
דין כתב לה גט על טס של זהב ואמר לה התקבלי גיטך והתקבלי כתובתך. נתקבלה גיט' ונתקבלה כתובתה בכדי שוי הטס ואם אין בטס כדי כתובתה ישלים לה. ואם נתן לה הטס סתם אפילו יש לה גיליון הכל שלה ואינו נכנס בפירעון כתובתה. ואם אמר הרי זה גיטך והנייר שלי אינו גט. ע"מ שתחזרו לי הנייר מגורשת ואם אמר הנייר שבין שיטה לשיט' או בין תיבה לתיבה יהיה שלי הרי זה ספק גט. וביארנו דא"צ מוקיף גויל בגט אלא שלכתחילה טוב' ליזהר. ואם האותיות דבוקים יפרידם בסכין קודם חתימות העדים ואם נמצא דיבק אחר חתימת העדים אפ"ה יגרור בסכין ויפריד הסופר או חכם המסדר הגט חוץ היכא שאין האלף נוגע ביוד שלמעלה:
בעי מני' רבא מרב נחמן כתב לה גט על טס של זהב ואמר לה התקבלי גיטיך והתקבלי כתובתך מהו אמר ליה נתקבלה גיטה ונתקבלה כתובתה. וכתב הרמב"ם שהוא מקובלת מכתובתה בכדי שווי' הטס לבד ואם אין בטס כדי כתובתה ישלים לה כתובתה. והא דתניא התקבלי גיטך והשאר לכתובתך פי' גליון הגט נתקבלה גיטה ונתקבלה כתובתה דמשמע טעמא דאיכא שאר הא ליכא שאר לא ה"ה אע"ג דליכ' שאר והא קמל"ן אע"ג דאיכא שאר אי אמר לה אין ואי לא לא מ"ט אוירת' דמגילת' הוא ותני אם אמר הרי זה גיטך והנייר שלי אינ' מגורשת. ע"מ שתחזרו לי את הנייר הרי זו מגורשת. כדמפר' בפ' מי שאחזו בעי רב פפא בין שיטה לשיטה בין תיבה לתיבה מהו תיקו והוי ספק גט. ותיפוק לי' דספר חד אמר רחמנא ולא שנים או שלשה ספרים אמר רחמנ'. לא צריכ' דמעור' פי' רש"י אותיות ארוכות המגיעו' משיטה לשיטה ונוגעים ומתחברים יחד. ומכאן דיקדוק הרי"ב דאין צריך מוקף גויל לכל אות מד' רוחות ור"י אומר דאין ראי' דאפשר לפרש הא דקאמר דמעורה היינו רגל כף של שיטה עליונה בטית או ראש למד בהא וחית שלמעלה הימנ'. ומ"מ כתב ר"י דאין צריך ראי' להכשיר דדוקא ס"ת ותפילין ומזוזות בעינן שיהי' האותיות מוקפות גויל משום דכתיב וכתבתם שיהיו כתיבה תמה אבל בגט ליכא קפיד' וא"ל דנילף כתיבה דהכא מהתם א"כ נבעי נמי ספר ודיו ומתנית' קתני בכל כותבים כו' ועל הכל כותבים ומה שכתב ספר כריתות היינו לספירת דברים אבל ספר ודיו לכ"ע לא בעינן גבי גט. וכ"כ הרא"ש וז"ל כ' הרמ"ה אות' שדוחים ראי' ומפרשים כגון שצואר הלמד נכנס בחלל החית בלי דיבוק או רגל הקוף בחלל העין אינם אומרי' נכונה דמלשון מעור' משמע מלשון הדבק כמו נדלדלה הכבד ומעור' בטרפי. ועוד דפסול דבוק בס"ת מפני שאינו מוקפת גויל מד' רוחותי' ואי בעי בגט הכי היכא בעי בין שיטה לשיטה מהו הרי כיון שהנייר שבין שיטה לשיט' לבעל היה לא נשאר לאותיות הקפת' גוויל מד' רוחות' אלא בודאי לא בעי בגט הקפת גוויל ע"כ. וכן דעת הרשב"א נוטה אלא שכתב שטוב ליזהר בה לכתחילי. ובתשובה אחרת כתב טעמ' מאחר דכתב ספר נהי דאת' לספירת דברים מ"מ משום חומרא דעריות עבדינן כל מילי דספר. ולא נהירא דא"כ מתני' אמאי אמר בכל כותבי' בדיו ובסיקרא כו' ואפי' על עלה של זית אלא אפי' לכתחילה לא בעינן מידי דספר. ע"כ נראה הטעם כמו שכתב המרדכי מפני שאין נראת יפה כשהוא מחובר למעלה. ולפ"ז יכול להפרידו בסכין וטוב הוא לתקן קודם שחתמו העדים. ואי אשכח דביקות אותיות בתר דחתמו העדים אפ"ה יגרור בסכין ויפרידם משום מראית העין בין הסופר ובין החכם המסדר הגט:
מצאתי בגליון על תיקוני גיטין והוא מלשון מהרי"ב וז"ל העיד לפני ולפני מהה"ר יונה החכ' מיילין שראה ממהרי"ו שנתן גט וחתם ולא היה נוגע ראש האמצעי בגוף השין למטה ותיקנו קודם נתינת הגט. ונ"ל הטעם הא דבעינן כתיבה תמה דילפינן מוכתבתם דוקא גבי תפילין ולא בגט. לכן יש שפיר לתקנו כדאמרינן לענין מוקיף גוויל דיש מכשירין בגט. וכן בהלכות תפילין כתב אי איפסק או אינק מייתי תינוק דלא חכים ולא טפש אלמא הפסקה לא מפסיק אבל אני ישראל סדרתי גט ולאחר החתימה נמצא יוד של אלף של ישראל לא נגע ובדוחק ניכר היכר מועט ולא רציתי ליתנה לה לכתחילה וצויתי לכתוב אחר ע"כ. ואומר אני דלא פליג מהררי"ב על דברי מהרי"ו להחמיר עליו במקו' שהוא הקיל ועביד הלכה למעשה והוא היה ראש בין האחרונים ומימיו שתו כל הבאי' אחריו אלא שמהרי"ו לא הקיל אלא בפרידתו אות מאות בנגיעתו ובלא הכי לא קפדינן כולי האי כדפי'. וה"ה במה שלא נגע מן האמצעי של שין למטה לפי שכת' להדי' מה' שלום הזקן מווינא דאין בזה קפידא. ומה התיר לתקן אף אחר חתימות הגט אבל אלף שאינ' נוגע בה היוד למעלה אין שם אות עליו כלל ומ"ה לא רצו להתירן לכתחילה ואפשר אף בדיעבד פסול אם לא היה היכר מועט. בפרט בכתיבה תמה שאינ' מרובע והוא במקום תורף של גט בפ' המגרש בסי' פ"ד: