ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן כ
דין דשמו ושמה הם תורף ועיקר הגט ושם עירו ועירה מדרבנן להיכרא בעלמא אבל אם שינה שם מקומה פסול מדאורייתא:
ההוא גברא דאעל לבי כנישתא שקל ס"ת ויהיב לה לדביתהו וא"ל הרי זה גיטך אמר רב יוסף, למאי נחיש לאוסרה על הכהונה אי משום מי מילין פי' מאחר שראוי לבדוק אי פלוט א"כ בספק איסור עומדת אין מי מילין ע"ג מי מילין שס"ת שלהן היתה מעובדת במי מילין ואי משום כריתות דאית בה הא בעינן וכתב לה לשמה וכ"ת דלמא אקדים ויהיב זוזי לספרא שיכתוב פרשת גירושין לשמו ולשמה הא בעינ' שינ' שמו ושמה שם עירו ושם עיר' וליכא פי' רש"י האי שינה לא גרסי' אלא הא בעינן שמו ושמה כו' וכן בתו' לא גרסו וא"כ משמע דבעינן שם עירו ושם עירה כמו שמו ושמה וליתא דבודאי שמו ושמה הוא תורף הגט וזולתו אין כאן סיפור דברים של כריתות אבל שם עירו ועירה מדרבנן להיכרא בעלמא הוא ותדע דהא לקמן בפ' כל הגט במתני' דהכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש והאשה ואלו עירה ועירו לא קתני אלא ודאי לאו דוקא קאמר וכ"ש לפי פי' שני דגרסינן דבעינן שמו ושמה כו' ונקט אגב גררא לישנא דמתני' שינה שמו ושמה כו' דכה"ג אפי' שם עירו הוא פסול מדאורייתא ואינו גט כלל דהא מזויף מתוכו וכמו שפסק ר"י והמרדכי הביאו בפ' השולח אף בשם הנהר אפי' שינה פסול עיין לקמן בפ' השולח סימן ל"ג אבל לא מצינו דנבעי שם עירו ועירה כו' כי אם שמו ושמה ועיין בפ' כל הגט סימן ב' ומה שכתב המרדכי שאנו מדמינן וכי אנו עושין מעשה נכתב אי"ה לקמן בפ' המגרש סימן י"ג: