ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן יג
דין דכותבין הגט בכל דבר שרישומו ניכר בדיו בסם בסיקרא ובקומוס ובקנקנתום בכל זה כותבין אפילו לכתחילה אבל בהיתוכת אבר מעורבים במים ובשיחור ובשחור ובמי טרי' ובאפצע כשר בדיעבד אבל אין כותבין בו לכתחלה ומי עפצים דכשר היינו על קלף שאינו מעופץ אבל אם הוא מעופץ לא. אין כותבין לא במשקים ולא במי פירות:
מתניתין בכל כותבין בדיו בסיקרא בקומוס שהוא שרף אילן ובקנקנתום שהוא חרתא דאושכפי ופי' ר"ת ור"י שהיא קרקע ירוקה שקורים ויריאולה בלע"ז ובכל דבר שהוא של קיימא. אין כותבים לא במשקים ולא במי פירות ולא בכל דבר שאינו של קיימא על הכל כותבין על עלה של זית ועל הקרן של פרה ונותן לה את הפרה על יד של עבד ונותן לה את העבד ר"י הגלילי אומר אין כותבין לא על הדבר שיש בו רוח חיים ולא על האוכלים ומסקינן ובכל דבר שהוא של קיימא לאתויי מאי לאתויי הא דרב חיננא כתב במי טריא ואפצא כשר מי טריא הן גשמים הנשארים על הגגות ל"א מים ששורין בה פר' כעין אפצא ודוקא במגילתא דלא אפיצא אבל אפיצה לא דק"ל אין מי מילין ע"ג מי מילין תני ר' חייא כתבו באבר בשחור שהוא פחמי' ובשיחור שהוא אדרמ"נט כשר והוא סם שמשחירים בו הרצענים מנעליהם והא דקתני באבר פי' רש"י ששף העופרת במים ומשחירין משמע אבל כתב בעופר עצמו לא הוי כלל כתב וכן מוכח מדברי הטור והרמ"ה שמדמ' כתיבת האבר לרוק כמו שאכתוב לקמן ודעת הרמב"ם דבאבר ושיחור ושחור כשר בדיעבד כדמשמע לישנא דכשר אבל מי טריא ואפצא כותבים אפילו לכתחלה דמתני' בלכתחלה איירי דתני בכל כותבים ותניא כל דבר שהוא של קיימא לאתויי מי טריא ואפצא והטור כתב ואינו נראה כן מדברי הרא"ש ז"ל ולא ידענא ממה לקח זו כי אין לו שום ראי' אלא שהרא"ש לא חילוק ביניהן במידי ואני אומר שבודאי לישנא דכשר משמע דיעבד ואפילו הא דאמר רב חיננא נמי בדיעבד הוא והא תני כשר ואף דמייתי בכללא דמתני' אין זו ראיה דלא אייתי אלא לאכשורי בדיעבד שהוא בכלל דבר של קיימא לאפוקי מדבר שאינו של קיימא דאפילו בדיעבד אינו כשר ומ"ה אייתו התנא בכלל ולא תני להו במתני' בהדי אינך ומ"ה תני נמי ר' חיננא גבייהו כשר ולא פי' דכללא דמתני' אייתי מי טריא ואפצא אלא משום שאינם דומים ממש לכללא דמתני' דאיירי בלכתחלה והסברא נותנת דאפילו מי אפצא לחוד אינו כשר לכתחלה חדא דאינו כתוב כראוי להיות בספר וגם איכא למיגזר שמא יכתוב על קלף המעופץ דאינו כתב כלל ואין להקשות א"כ למה אמר התלמוד לאתויי הא דרב חיננא כו' ולא אמר לאתויי הא דר' חייא אין ה"נ ולאו דוקא דרב חיננא קאמר וה"ה דרב חייא. אלא דמתחלה קאמר דבר המסתבר יותר לאכשורי ובתר הכי תני ר' חייא שאף אלו כשרים והן בכלל דוכל דבר של קיימא וכן נראה דעת הרי"ף והרא"ש שלא חילקו ביניהן וכתבו כצורתן, בשניהן כשר כלישנא דגמרא דמשמע דיעבד אבל לכתחלה לא. הנראה בעיני כתבתי: