ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן ד
דין מי שמתה אשתו מתוך הקטט והיה בדעתו לגרשה אין צריך עליה לישב ז' ימי אבילות:
פסק כתב רשב"ם בפ' מי שמת אשתו מתוך קטטה והיה בדעתו לגרשה אינו יורשה כיון שנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות ע"כ ונראה אף דהכא איירי שנכתב הגט רק שלא נחתם אבל היכא דלא נכתב כלל לא מצינו להדיא דלית ליה פירות אף לר' שמעון מ"מ נ"ל דלאו דוקא קאמר משעת כתיבה לר"ש אלא אף בלא כתיב' כלישנא דתלמודא מכיון שנתן עיניו לגרשה כו' ומשמע היכא דברירא לן דנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות לר"ש רק משעת כתיבה הוא מילתא דברירא לן שנתן כבר עיניו לגרשה רק שתמה אני על דבריו מה מביא ראי' מר"ש הא רבנן פליגי אפי' לר"ל וסברי משעת חתימת הגט והלכה כרבנן ור"ן דאמר שעת כתיבה לאו דוקא קאמר אלא פירושו משעת חתימה ועוד הלכה כר"י דיש לבעל פירות עד שעת נתינה ולא גרע אשה מתקנות פירות ובעלי התוספת והרא"ש נמי השיגו על דבריו וכתבו שאין ירושת הבעל שהיא דאורייתא נפקעת עד לאחר גירושין ומעשה בא לידי באחד שהיה בקטט עם אשתו והיה לו דעת ברור לגרשה ובתוך אותו הקטט מתה והוריתי לו שלא לישב ז' ימי אבילת ושלא להתאבל עליה והבאתי ראי' מדברי הרשב"ם שפסק כך אפי' לענין ירושת הבעל שהוא דאורייתא כגון לר' עקיבא בפ' ד' וה' ולרשב"ם בפ' הכותב וכן הלכה רק שרב פסק שהוא דרבנן והוי הפקעת ממון שלא כדין אפ"ה אמרינן כיון שנתן עיניו לגרשה חשבינן כאלו כבר גירשה ונילף מיני' ק"ו לענין אבילות שהוא לכ"ע מדרבנן דפטור מאבילות ואף שכתבתי שליתא לדברי רשב"ם היינו משום דס"ל דהלכה כרבנן דסברי אליבא דר"י שיש לבעל פירות עד שעת נתינה והיינו טעמא מאחר שתקנו לו חכמים לזכות בפירות לא נפקעת אותו זכות עד שעת גירושין דמ"נל להפקיע ממונו שלא כדין שיכול לומר כל זמן שלא גירשתי הרי היא אשתי וכל זכות שיש לי בה לא אמוחל בפרט מאחר שירושת הבעל דאורייתא אבל מניין לנו לחייבו באבילות דרבנן ועוד מאחר דלר"ש דסבר כיון שנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות א"כ ק"ו לענין אבילות ונהי דחכמים חולקי' והלכה כוותייהו מ"מ הלכה כמיקל באבל א"כ הלכה כר"ש לענין אבילות ועוד איך יעלה על דעת האדם להאבילו מה שאין לבו אבל ואין יום מר לפניו ונהי דבאבל ממש לא חלקו רבותינו בין אוהב לשונא הכא יש ויש לחלק ועוד התם אחר דאית ליה קורבא בגביה אפי' הוא שונא' מ"מ בשרו הוא ונכמרו רחמיו ושייך ביה אבילות ומרירות הלב אבל כה"ג כ"ע מודו דחשיב לי' בלביה כאלו אזלה מני' ואין כאן אבילות ומרירות הלב והנה תמהו העם על ככה ושלחתי דברי לזקני ירושלים וכתב לי זקן אחד וחכם מופלא שחכמי ירושלים הסכימו לק"ו שדנתי מדברי הר"שבם: