ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן מ
דין ביארנו דלא בעינן הוחזק כפרן אלא בפקדון לענין הולך כוכי אבל במלוה אפילו בלא הוחזק כפרן לא מצי הדר:
הא דאמר רב חסדא כשהוחזק כפרן כתב הרשב"א ה"ה אם שליח זה גברא מהימנא הוא לגבי מפקיד והיה רגיל להפקיד איהו נמי גבי' אינו יכול לחזור בו דהא השתא לא יוכל לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר כדאיתא במציעא וכן נמי אי שדר ליה גברא מהימנא אע"ג דלא פטרי' א"י לחזור וחייב וכן כתב הר"ן והנה מדברי הגמרא משמע דדוקא בפקדון בעי שהוחזק כפרן אבל במלוה לא שייך לומר אין רצוני שיהא הלואתי ביד אחר דמה לך בכך מאחר שלא יצא מאחריות הלוה שהרי לעולם חייב באחריות עד שיבא המעות לידו בשלמא גבי פקדון לא ניחא ליה שיהא פקדונו ביד אחר מאחר שהוא בעין ואפילו הנפקד לא יוכל לשלוח בו ידו א"כ מתיירא שמא ישלח השליח יד בפקדון ולא ניחא ליה שיהא בידו אפילו היה הפקדון מעות או מטבע אפ"ה מאחר שהוא בעין לא ניחא ליה בשאר תשלומין מש"כ בהלואה שלהוצאה ניתנה וכן משמע להדיא מתשובת ר"ת שנכתב לקמן דדוקא בפקדון בעינן הוחזק כפרן או גברא דמהימנא הוא ומהשתא אני אומר מה שכתבו התוס' על האי עובדא דרב ששת דהוי ליה אשרת' דסרבלא במחוזא. ואמר לר' יוסף בהדי דאתית אייתא נהלי' ויהבנא נהלי' וא"ל ליקני מינך וא"ל אין ולבסוף אשתמיט להו וכו' ופי' תוס' וז"ל משמע דבדין לא היו יכולי' לכופו להחזיר אע"ג דלא הוחזקו כפרנים היינו משום דאמת הי' שהוא שלוחו אלא שלא קבל עליו אחריות ולא מצי אמרי אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר עכ"ל. לפי זה משמע דאף בהלואה כל זה אינו לפי מה שכתבתי אלא שטעות נפל בספרים והוא קאי על מעשה אחר על אסקופת דכספ' כו' או אפשר שהתוס' לא היו גור' אשרת' דסרבלא אלא פקדון דסרבלי דדוחק לומר דתוס' חלוקי' על דברי ר"ת וכל הראשונים לא כתבו הוחזק כפרן אלא בפקדון ולא במלוה וכן דעת כל האחרונים וכן כתב הטור להדיא וז"ל ראובן שהי' חייב מנה לשמעון או שהי' לו פקדון בידו ואומר ללוי הולך מנה זה לשמעון אם בא לחזור וליטלו ממנו א"י דהולך כזכי דמי ומיד כשהגיע ליד לוי זכה בשבילו לשמעון לפיכך בין אם מת לוה בין אם מת מלוה יתנוה ליורשי שמעון ומ"מ ראובן חייב באחריותו עד שיגיעו ליד שמעון ואם החזיר לוי המנה לראובן והעני אח"כ ולא הי' לו ליפרוע בענין שהפסיד שמעון לוי חייב לשלם שהו' פשע במה שהחזיר לראובן ואם מחמת אונסו החזיר לראובן שאיים עליו ראובן עד שהוצרך להחזירו פטור והרמב"ם כתב החזירו לו שניהם חייבים באחריות עד שיגיע לו חובו והא דפקדון א"י לחזור וליטלו מיד לוי דוקא שהוחזק הנפקד כפרן דאז זכות הוא למפקיד שיצא מתחת ידו אבל לא הוחזק כפרן יכול הוא לחזור ליטלו עכ"ל משמע אבל בהלואה אפילו לא הוחזק כפרן אינו יכול לחזור והיינו כדפרישית והנה מה שכתב הטור שאם מחמת אונס החזירו כו' כך משמע מתוך הסוגיא דא"ל א"ה שפיר עבדת פי' שהחזרת ואין זה מציל עצמו בממון חבירו כמו שכתב הרא"ש לעיל בסימן ל"ו ומ"ש שהרמב"ם כתב ששניהם חייבים באחריות יפה כתב נראה דבודאי לא נפטר המשלח מן המפקיד בעבור שזה השליח נתחייב באחריותן שפשע במה שהחזיר וכן פסק הא"ז: