ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן לח
דין דהמלוה אינו יכול לעכב ממון הלוה קודם זמנו אם אינו מבזבז ואינו הולך בדרך רמיה וכן לא יכול לתפוס לב"ח כה"ג כו'. וכפול לעיל סימן ט':
אתמר הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריו' ואם בא לחזור אינו חוזר ושמואל אמר מתוך שחייב באחריות אם בא לחזור חוזר ומסיק לימא דבהולך כזכי קמפלגי לא דכ"ע הולך כזכי דמי ובהא קמפלגי מר סבר אמרינן מתוך ומר סבר לא אמרינן מתוך וכתב הרא"ש נהי דהולך לא כזכי דמי וכי גרע מתופס לב"ח דקנה אפילו בע"כ של לוה היכא דאינו חייב לאחרים מכ"ש הכא דמדעת וא"כ אמאי יכול לחזור ותירץ הר"ר משה מאיבר' דהא דאמר התופס לב"ח קנה היינו כשאין לו ללוה נכסים אחרים שיפסיד המלוה אי לאו האי תפיסה דלכך מהניא תפיסה והכא מיירי כשיש ללוה נכסים אחרים וכה"ג התופס לב"ח לא קנה דאי לא תימא הכי לא שבק חיי לכל בריא שכל אדם יתפוס נכסי חבירו כשהוא חייב לשום אדם ויאמר בשביל בעל חובך אני תופס והרב ר' פרץ ז"ל תירץ דהכא מיירי שקבע לו זמן לפרע ובתוך הזמן שלח לו מעותיו ולא שייך לומר הכא התופס לב"ח כיון שהמלוה עצמו לא הי' יכול לתפוס בתוך הזמן ול"נ דלא קשה מידי דהתם נמי מצי א"ל לוה לתופס או קבל עליך אחריות או החזר לי מה שתפסת ואפילו רב מודה ביה כיון שתפס שלא מדעת הלוה דמצי למימר ליה לא מהימנת לי וגם תירץ הר"ר משה אמת אבל תירץ הר"ר פרץ ז"ל אם הוא תוך זמן אם אין לו נכסים אחרים שיפסיד המלוה אי לאו האי תפיסה מהני תפיסה עכ"ל ואני אומר שגם תירץ הר"ר פרץ אמת היכא דאינו מבזבז נכסיו ואינו הולך בדרך רמיה ועקלתון שלא יכול לתפוס ולעכב ממנו קודם הזמן אפילו המלוה בעצמו כמו שכתבנו בפ"ק דב"ק סימן ב':