ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן כד
דין שטר גיותי שנמסר בפני סהדי ישראל גובים בו מבני חורי אפילו חתמו בו הדיוטות. וכן אפילו לא חתמו בו עדים כלל גובה מבני חרי. ואם חתמו בו ערכאות גובה ממשעבדי אפילו לא נמסר בפני עדי ישראל. וכן אם חתמו בו עדי ישראל גובה ממשעבדי ואם היה כתב ישראל ולא חתמו בו עדים אפילו נמסר בפני ישראל לא גבי ממשעבדי:
אמר רבא האי שטרא פרסא' דמסר' נהלי' באפי' סהדי דישראל מגבינ' בי מבני חורי והוא דידע ישראל למקרי השטר פי' וקראו השטר בעת שנמסרו' לפניהם ואח"כ מכירין שזהו השטר שנמסר לפניהם, וגם צריך שיהא עשוי כהלכתו ככל תיקון שטרי ישראל כגון כתב שאינו יכול להזדיי' דהיינו קלף שמעובד בעפצים או קלפי' שלנו שעיבוד' טוב כמו עיבוד עפצים שהי' מקודם וכן פסק ר"ת לעניין ס"ת שקלפי' כשרים וגם צריך להחזיר מעניינו של שטר בשיט' אחרונ'. זה הכלל שלא יהא חסר. בו שום דבר הגורם לפסול השטר או לפסול ההקנאה ככל דת ישראל. וכתב ר"י דאיירי בחתמו עליו ערכאות דאי איירי בחתמו עליו הדיוטות כמו שפי' רש"י אפי' בעדי מסירה פסול משו' דחיישינן דלמא אתי להכשיר בלא עדי מסיר' כמו בערכאות. ולא נהירא דמה ראו חכמים לפסול שטר שהוא כשר מדאורייתא שהרי נמסר בפני ישראל משום גזירה דלמא אתא לאכשורי בלא סהדי ישראל מה בכך שהרי אף אם תכשר אותו אינה אלא דבר שבממון ומה ראית' לפסול ולאבד ממון משום גזירת ממון אחר. בפרט גזירה כזו דלא שכיחי שהרי כ"ע ידעי דהדיוטות פסולים ודוקא ערכאות הוא דכשרים. דאל"כ נגזר ערכאות אטו הדיוטות וא"כ למה לן למגזר בשלמא גבי גט איכא למגזר דאתא למיסמך למיסמך ונתיר א"א. ועוד דבמתניתן דערכאות והדיוטות פסולי' בודאי דומי' דערכאות קאמר דהיינו בלא עדי מסירה ומשום דלא קפדי מאורעי נפשייהו ומשום הכי נראה כ"ה דמזכיר בסוגיא ערכאות והדיוטות אמרי בלא עדי מסירה ישראל, וכן פי' רש"י וא"כ הכא איירי שפיר דחותם עליו הדיוטות ואף זה מזויף מתוכו מאחר דמכשיר' עדות עכו' אלא משום דהדיוטות לא מיהמני מ"ה היכא דאיכא סהדי ישראל כשר למיגבי מבני חורי וכן פסק הרמב"ם להדיא ומ"מ נרא' דברי הרא"ש בזה דאף אם לא חתמו בו כלל סהדי כשר למגבי מבני חורי אם מסרו לו השטר בפני סהדי ישראל ודוקא שטר פרסאות בלא עדים או בעדי הדיוטות אבל חתמו בו ערכאות אית לי' קלא אף בלא עדי מסירה וגבי אף ממשעבדי כדאית' לקמן בפ' ב' סי' י"ו, וכן איתא בירושלמי וזו דעת הראשוני' ורוב האחרונים ואף דמצריך ר"א עדי מסירה דוקא בשטר קנין דומי' דגיטי נשי' אבל בשטרי מקח וממכר והלוואה שאינו אלא לראי' בעלמ' לא. ושטר הנעשה בערכאות כבר כתבתי בסי' כ"ג דהאידנא לא קפדי מלכות והאי שטר פרסאה דלא גבי אלא מבני חורי כתבו האחרונים דוקא דלא חתימי עלה ישראל אבל אי חתימי עלה סהדי ישראל גבי אף ממשעבדי דסהדי החתומים על השטר הוא דאפקי לקלא, ומ"ה נראה שאפי' היה כתב של ישראל ולא חתמו עלה סהדי דישראל אלא מסרו בפניהם דלא גבי ממשעבדי אף דק"ל כר"א דאמר עדי מסירה כרתי אף בשטרות מ"מ סהדי החתומים בשטר הוא דאפקוהו לקלא וכן פי' רש"י ועיקור.