ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן כב
דין דהאידנא אינו כשירה שטרות העולים בערכאות של עכום אלא שטרי מכר והלוואה. וכן שטר קנין שהקנה הנותן למקבל בק"ס. או בשארי קניינים וכתבו בערכאות שבפניהם הקנה הנותן למקבל כשר השטר, וכן צוואות ש"מ בפני הערכאות כשר. וכ"ז לא יכשור אלא כשאין למצוא סופרי ישראל. או הוא ענין קרקעות שדרך הוא לכתוב בערכאות ובפנקוסיהם לחיזוק:
מתני' כל השטרו' העולי' בערכאו' של עכו"ם אע"פ שחותמיה' עכו' כשרי' חוץ מגיטי נשי' ושחרורי עבדי' ר"ש אומר אף אלו כשירי' ולא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיו'. והרי"ף הביא המשנ' כצורתה משמע דהל' כת"ק ולא כראב"ד שפסק כר"ש מדאסקי' ר"ל ור' יוחנן אליב' לקמן בסי' כ"ח ושם אפרשנו ומסי' ופסק ותני ל"ש שטר מכר ול"ש שטר מתנה בשלמא מכר מכי יהיב זוזי קמייהו הוא דקנה ושטרא ראיה בעלמא הוא דאי לא יהיב זוזי קמייהו לא הוו מרעי נפשיהו וכתבין ליה שטרא. אלא מתנ' במאי קא קני לאו בהאי שטרא והאי שטרא חספא בעלמא היא. אמר שמואל דינא דמלכותא דינא. ואי בעית אימא תני חוץ מכגיטי נשים. פי' כל שטר הדומה לגט כלומר שעיקור קנינו בשטר ואינו עשוי לראי' לחוד לא קני. י"מ דהאי א"א פליג אהא דשמואל ולא ס"ל דאמרינן דינא דמלכותא דינא אלא בענין קרקעות שתלוי בארץ כגון מכסי' ומסים וארנונו' י"ל כה"ג. וזו היא סברת ר"א ממיץ כאשר כתבתי בפ' הכונס סי' כד אבל מ"מ גם לשם כתבתי דה"ה כל החוקי' והנימוסי' שעושים לקיום המדינה שלא תהרס הכל הוא בכלל דינא דמלכותא דינא. ע"כ נראה דהני תרי לישנא לא פליגי דהא הילכתא כשמואל בדינא אפי' היכא דרב פליג ק"ו היכ' דלא פליג עליו שום אמור' והכא הכי פרושא דמתני' איירי בכל גוונ' אם הנהיג המלך שלא יעשו שטר אלא בפני ערכאו ושלא יחתמו העדי' על השט' עד שיביאו בעל הדב' לפני הערכאו' ויראו ויודע הערכאות אמיתת הדבר ואזי יתנו הרשו' לעדי' לחתום והיינו השטרות העולי' בערכאות דאחר שנכתב השטר מביא' העדי' אות' לפני הערכאות ונגמר הדבר בפניה'. ואז סמכינן עלייהו דאי לאו דיהיב זוזא קמייהו לא מרעי נפשייהו. וה"ה לשטר מתנה מכח דינא דמלכות' דינא מאחר שהמלך הקפיד שלא יעשה השטר זולתו. אבל אם לא הנהיג המלך הדת כזאת בארצו. א"כ לא מתוקו' אלא חוץ מבגיטי נשים ושאר מתנו' אלא שטר מכר שהוא לראי' רק שהוא עשוי בערכאו' כמו שפרשתי כן כתב הרמב"ן בחידושיו פ' ח"ה וכן כתב אחריו הרשב"א והרא"ש. רק שיש לי לתמוה נהי שהמלך עשה דת בין עמו שלא יהיה שום שטר הגון כ"א יעלה לפני הערכאות מ"מ אינו גוזר שלא יעשה שטר בנינו וא"ת שאף זה גוזר א"כ שטרי ישראל פסולי' וערכאות של עכו' כשרים וזהו לא אישתמיט בשום ד דוכתא. ועוד כל כה"ג לאו דינא דמלכותא הוא אלא גזירה הוא וכמו שכתבנו בפ' ח"ה סי' קנ"ד שאם המלך גזר שאף הישראלי לא ידונו אלא לפניו שאין זה דינא דמלכותא אלא גזירה דמלכותא. ואם המלך לא גזר בכך אלא בא לתקן ששום שטר הבא לפניו לא יהא כשר והגון אלא שעשוי בערכאות א"כ אמאי אמרי' דינא דמלכותא דינא. היה לו לעשות שטר של ישראל ולהכשירו בפני דייני ישראל. ומ"ה כתב ה"ר יונה דמ"ה משנינן תני חוץ מבגיטי נשים ולא משום דינא דמלכותא דינא, לפי שאין המלך מפקיע ממון ישראל אצל חבירו אלא כל זמן שבא לדון בערכאות שלהם. אבל כל זמן שלא בא לדון לפניהם לא הופקע אותה השדה מן הנותן עד שיבואו בערכאו' שלהם. ושמואל איירי בכה"ג, שבא לדון בערכאות שלהם. ואף זו דוחק בעיני דאיירי שמואל שבא לדון בפני ערכאו' ואי איירי שלא היה מרוצה לדון עד שהוכר' להזקיקו בפני דיני העכו"ם פשיט' שהפסיד דינו ולא נזקקי' לו וכן פסק מה"רי מולין בתשובה. וע"ק אפי' שלא בערכאות נאמר מאחר שבאו לדון בפניה' מרצון טוב פשיט' דדינא דמלכותא דינא. ולכן נרא' בעיני הא דאמרינן בסוגי' בשלמא שטרי מכר כו' משום דלא מרעי נפשייהו לא בא למימר דמ"ה ודאי לא מהימני דכי עדיפ' ממשה ואהרן דבודאי אלף אלפים לא מרעי נפשייהו ואפ"ה אין נאמנים לעדות אחת אלא תקנו חכמים שיהיו נאמני' בשטרי שאינו אלא לראי'. מאחר דמסתמא קושטא קאמרינן לפי שהעכו' מקפידים על השטרות העשויי' בערכותיהם. וכן כתב המרד"כי והר"ן ה"נ נוכל לומר דתקנו יותר דהשטר יהא מהני אף לקנות בו מתנה וכל הדומה מאחר שהדת המלך ששטר דוקא יהא עשוי בערכאות יהיו כאלו רצונינו לראות לאותו הדין אבל היכא שאין המלך מנהג הדת ומקפיד בהיך ומה יהי' השטר עשויה פשיטא דלא תקנו חכמים שיהא מהני לקנות בו. וא"כ האידנא שאין דינא דמלכותא להקפיד שיהיו כל השטרות עשוין דוקא בערכאות א"כ לא תמצא להכשיר שטר ערכאות אלא שטר מכר והלוואה. וה"ה שטר קנין שהקנה הנותן למקבל בק"ס או בשארי קנינים וכתבו בערכאות שבפניהם הקנה הנותן למקבל. כשר השטר מאחר שהוא לראי' אף דק"ס לא מהניא בדיני עכו'. כיון שבעלי דברי' ישראלים מהניא עדותן דכל מידי דאיתעבד קמייהו לא מרעי נפשייהו. וכן פסק הרא"ש וכו' ומה"ט דה"ה צוואות ש"מ בפני הערכאות לא מרעי ג"כ נפשייהו לסהודי לשיקרא ומקיימי ככל אשר כתוב באותו שטר צוואה היוצא מפי הערכאות. רק שלא יהא נגד דתינו. ומ"מ נראה מאחר דאינו כשרי' מן התורה אלא משום תיקון הוא א"כ הסבר' נותנ' דלא תקינו רבנן לאכשורי שטרות שלהן ולדון עליהן בדיני ישראל אלא היכא שלא היה יכול למצוא סופרי ישראל. או הוא עניין קרקעות שדרך הוא לכתוב בערכאות שלהן ובפנקוסיה' וכן נותן הדת או הוא סיבה שמתיירא מן פלוני שלא יהרס הענין ברוב אלמותו ותקפותו ע"כ מקדים לפני ערכאות כדי לחזק אותו שטר או הצוואה. כה"ג מכשירן וכל כה"ג אבל היכא שברוע לבו בוחר דתיהם ושטריהם מבלי צרך אלא זדון לבו השיאו חלילה שנזקקים לאותו השטר. וכן מצאתי כתוב בשם ר' יצחק בר פרץ וז"ל ואם נאסר' לחבריה בחותם מלכות ואח"כ חבירו רוצה לתובעו בדין מאותו תביעה שהוא נאסרות לו באותו חתום אין נזקקים לו. כיון שהניח דיני ישראל ובחר להאסר בדיני האומת העולם שוב אין נזקקים להם מאותן תביעה ע"כ. וכמו שאין נזקקים לתובע שתבע את חבירו בעש"ג להחזירו לדין ישראל מאחר שבחר בהם ובדתיהם ק"ו שאין נזקקי' לו לעשות תקנה לקיום הערכאות אשר בחר. ואם יכול זה שכנגדו לבטלה בכל תחבול' וסיב' הרשות בידו ולא מחינן ביה כלל: