ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן כ
דין שליח שנתן גט לאשה ולא הספיק לומר בפנ"כ ובפני נחתם עד שנתחרש יתקיים בחותמיו. וביארנו דאלם כשר לומר בפנ"כ ובפנ"ח מתוך הכתב:
מתניתין המבי' גט ממדינ' הים ואינו יכול לומר בפנ"כ ובפנ"ח יתקיים בחותמיו. ופריך מאי אינו יכול לומר אילימא חרש חרש בר אתויי גיטא הוא והתנן הכל כשרים להביא את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן. אמר רב יוסף הב"ע כגון שנתנו לה כשהוא פקח ולא הספיק לומר בפ"נ ובפ"נ עד שנתחרש וכתב רשב"א דוקא שנתן לה קודם שנתחרש הא נתחרש שעה א' קודם שנתנו לה דמכיון שנתחרש שוב אינו שליח וכתבו התוס' לעיל בפירקין ולא בעי למימר דאיירי באלם או שלא ראה בכתיבת הגט דא"כ הוי ליה למימר ולא אמר ע"כ. ותימא בעיני הלא לישנא דאינו יכול נופל על אלם כמו על חרש ואם רצונך לומר לישנא דא"י לומר משמע שהיה ראוי לומר רק שעתה א"י הא המקשין שהקש' אילימא חרש סבר דאיירי בחרש מעיקר' ואפ"ה לא היה קשיא ליה אלא חרש בר אתויי גיטא הוא לכן נרא' בעיני כמו שפי' הר"ן דאלם הו' כשר לומר בפנ"כ כו' מתוך הכתב, שהרי האמינו בעדות אשה להעיד מתוך הכתב כדאיתא בפ' מי שאחזו וכ"ש היכא דכתיבת הגט מוכיח עליו: