ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן יז
דין דאסור לומר בין בשתיה בין שלא בשתיה ברגילות להנאתו ולהתענג בו שלא במקום מצוה רק דברי שירות וזכרון חסדי המקום ומ"מ אסור לזמר פסוק אודך אוי ברכך בצורתם וה"ה קדיש או ברכו ומתתקכל ואילך שרי:
שלחו לי' למר עוקבא זמרא מנ"ל דאסור שרטט וכתב אל תשמח ישראל אל גיל כעמים ופירש"י זמרא לשורר בבית המשתאות ויפה פירש שהרי מקשה עליו מקרא דאיירי בשתיה ופריך ולשלח להו בשיר לא ישתה יין יימר שכר לשותיו ומשני אי מהאי ה"א ה"מ דזמרא דמנא אבל דפומי' שרי קמ"לן וכתבו בתוס' אף דקרא איירי בשתי' מ"מ ראוי להחמיר כיוצא בזה שהוא רבוי השמח' ומרגיל עצמו בה כדאשכחן בירושלמי דריש גלותא הוי קאים ודמיך בזמרא ושלח לי' מר עוקבא האי קרא דאל תשמח ישראל וכו' ולפ"ז משמע דאף לזמר בלא משתאות אסור היכא שמרגיל עצמו לכך ומתענג לבבו ולא שרי אלא דרך עראי או לשמוע קול ערב או דבר חדש ובמס' סוט' בסופ' נמי אמרינן אמר רב הונא זמרא דנגרא ודבקרי שרי דנגרי פי' מושכי ספינות בחבל ודבקרי פי' שמזמרים בשעת שחורשין שאינו אלא לזרז ולתקן מלאכתו אבל דגרדאי אסור פי' הנגיבות שמנגכי' האורגי' או שאר אומני' אסור שאינו אלא לשמח לבבו כן פי' ר' ישעי' מכל הלין משמע דלאו דוקא בשתיה לחוד אלא בכל הדומה לו ואמר רב אודנא דשמע זמרא תעקר אמר רבא זמרא בביתא חורב' בסיפא פי' באסקופ' הבי' שנ' קול ישורר בחלון חורב בסף וכת' הרי"ף ופי' גאון הא דאמרי' זמרא בפומי אסו' ה"מ כגון נגינת של אהבת אדם לחברו לשבח יפה ביפיו כדר' שישמעל' קורשין אשע' אבל דברי שירו' ותשבחו' וזכרון חסדיו של הקב"ה אין אדם מישראל נמנע מזאת והמנהג בכל ישראל לאומר' בבי' חתנו' ובבי' המשתאו' בקול נגינו' ובקיל שמח' ולא ראינו מי שמוחה בזאת עכ"ל וכן הביא הרא"ש ויראה מדבריו דלא עדיף בית חתני' מבית המשתאות דלא שרינן לזמר אלא בדברי שירות ותשבחות אכן מדברי התוס' משמע דבית חתני' שמצוה הוא לשמח חתן וכלה שרי בכל דברי שיר רק שלא יהא בה נבול ואף שבתוס' לא הוזכר אלא חופ' מ"מ מאחר שכתב שיר של מצוה שהוא לשמח חתן וכלה א"כ כל ימי המשתה בכלל וכן עיקר דהא עיקר כלי זמר לא שרי אלא לשמח חתן וכלה וכ"ש זימרא דפומא ואפשר בית חתני' שכתב הרי"ף הוא קודם נשואין דלא הוי של מצוה דלא שרי אלא בשירות ותשבחות ומ"מ נראה אות' שמזמרים פסוק של אודך וכו' או יברכך בצורת' שעון גדול ביד' כדאית' בסוף חלק הקורא פסוק של שיר השירי' ועושה אותו כמין זמר וכן הקורא פסוק בלא זמנו מביא רעה לעולם מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקב"ה ואומרת רב"שע עשאוני בניך ככנור שמנגני' בו כו' וה"ה קדיש שהוא דבר שצריכה עשרה שאסור לזמר בעת השמחה וה"ה תתברך אבל מתתקבל ואילך הוא כעין התפלה ובקשה שרי וה"ה שברכו אסור לזמר א"ל ששינו ויאמ' ה' השם אבל אודך ויברכך שהוא פסוק כצורת' אדרבא הוא עון יותר שמשנ' השם ממטבעיתו ומצורתו וכאלו מוחקו וכמדומה שכן מצאתי ועיקר הדין שאסור לכתוב בלא שרטוט אכתב אי"ה בפ' הקורא את המגילה למפרע וזמר שעשוי לגנאי על משפח' או על יחיד חליל' לזמר או לשמוע ועונשו כתוב בפ' החובל סי' נ"ג: