ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן יד
דין עבד שהביא גיטו וכתב בו עצמך ונכסי קנוי לך עצמו קנה ונכסים לא קנה וכן אם כתב בו כל נכסי קנוי' לך קנה את עצמו והנכסים לא קנה ובארנו הנותן מתנה לחבירו ואמר כל נכסי קנוי' לך חוץ מבית כור ולא פי' איזה בית כור לא קנה המקבל כלום אבל גבי מוכר שמכר כה"ג קנה אלא שיד המוכר על העליונה לברור לעצמו בית כור מעידית שבנכסיו:
ת"ר עבד שהביא גטו וכתוב בו עצמך ונכסי קנויין לך עצמו קנה ונכסי' לא קנה עצמו קנה מידי דהוה אגט אשה דתנן האשה עצמה שהביאה גיטה צ"ל בפנ"כ ובפנ"ח וה"ה בעבד נמי כה"ג ונכסי' לא קנה מידי דהוה אקיום שטרות בעלמא איבעי להו כל נכסי קנוי' לך מהו פי' שכלל העבד והנכסים יחד אביי אמר מתוך שלא קנה נכסים לא קנה את עצמו דלא פלגינן דבורא רבא אמר אחד זה ואחד זה קנה את עצמו ונכסי' לא קנה וא"ל רב אדא בר מתנא לרבא כמאן כר' שמעון דאמר פלגינן דבורא ובניחות' הוא דתנן כל הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין שהוא בכלל העבד שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין דשמא שייר נמי את העבד דהא נחית לשיור' וה"ה אם שייר בפרט חוץ משדה זו או חוץ מכלי זו אפ"ה אמרינן מאחר דנחית לשיורי שייר נמי את העבד ר' שמעון אומר לעולם הוא בן חורין עד שישייר אחד מן רבוי שבהן פי' כל היכא שמשייר דבר פרטי כגון קרקע או מטלטלים לא אמרינן דשייר נמי לדידי' א"ל שאמר חוץ מאחד מרבוי שבהן שהוא כלומר דבר מועט שבנכסיו ויכול לומר שעל העבד קאמר שהוא בעיניו כאחד מרבוי שבנכסיו ומדקאמר ר' שמעון לעולם משמע דמרבה אף מה שלא אמר הת"ק כגון שאמר כל נכסי קנוי' לך חוץ מאותה שדה ואין לו יותר אלא אותה שדה וכן איתא להדיא בתוס' ואפ"ה קנוי' את עצמו אף דאשתכח השתא דלא קנה מידי בנכסי וא"כ כאלו נתבטל הדבור כל נכסי במה שאמר אח"כ חוץ מאותה שדה אפ"ה פלגינן דבורא ואמרינן נהי דנתבטל דיבר כל נכסי בענין הנכסים אבל לגבי דידי' לא אתבטל ורש"י מפ' דלעולם דר' שמעון קאי בפשוטו אדברי ת"ק אפילו היכא דשייר קרקע סתם ולא פירש אלא אמר חוץ מבית כור קרקע דהשתא לא קנה קרקע דבכל חד וחד איכא למימר דהיינו הא ששייר ואפ"ה הוא בן חורין אלמא דפלגינן דבורי' והשיגו עליו התוס' וכל האחרונים וכתבו דדין זה ליתא דאע"ג דלא שייר שום קרקע מבורר מ"מ קנה הלוקח או המקבל מתנה כל הנכסים רק שידו על העליונה ויברור לעצמו בית כור עידית מנכסיו כדתנן להדיא בפ' בית כור חצי שדה אני מוכר לך נותן לו חצי שדהו ומפ' התם דלוקח נוטל כחוש דיד בעל השטר על התחתונה ואני אומר בר מינן לומר דלא ידע רש"י המשנה אלא דוקא גבי מכר הוא דאמרינן הכ' דס"ס מכר לו קרקע ומחויב לקיים המקח רק שידו על העליונה אבל במתנה י"ל לאחנופא לך קאתינה ולא הי' בדעתי שתזכה מידי בנכסי ומה שהקשה הרשב"א וז"ל ועוד במתנה נמי אשכחן כה"ג, דקנה דגרסינן בפ' דייני גזרות ההוא דאמר להו דיקלא לברת' אזול יתמי פלוג ולא יהבו לה דיקלא סבר רב יוסף למימר היינו מתני' כו' א"ל אביי מי דמי התם כל חד וחד מצי מדחי לי' הכא דיקלא גבייהו הוא אלמא קנתה דקל אחד ומוציאתו מהם ואע"פ שלא אמר דקל פלוני ואם היה מתנת ברי' היתה מוציאתו כמו בן מן האב עכ"ל ואני אומר שהוא עד והוא בעל דין דמאן מסהיד לן שאם היה בריא שהיתה מוציאתו דוקא גבי ש"מ דדבריו ככתובי' וכמסורין דמי כדי שלא תטרוף דעתי' ואלמו' רבנן יותר ממכר ופשיטא דכה"ג קנתה דקל ולא אמרינן דלחנופי אתי מאחר שהוא צוואת ש"מ אבל בכל מתנות בריא לעול' אמרינן דלא קני מידי בפרט היכא דטעין כה"ג דלחנופי אתי ואדרבה לפיר' התוס' קשה שמפרשים לעולם דר' שמעון בא לאתויי הא דתוס' א"כ הוה ליה לתלמודא לפרש או להביא התוס' ומדאמר תלמודא סתמא כמאן כר' שמעון דמתני' משמע כפשוטו כמו שפירש רש"י ע"כ נראה דבמכר קנה ויד המוכר על העליונה ליתן לו הפחות והכחוש וגבי מתנות ברי' היכא שטעון שלא נתכוון לזכות לו בנכסיו אלא כדי לאחנופי ליה לא זכה במידי: