ים של שלמה על גיטין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן ד
דין היכא ששנים שלוחים הביאו גט אין צריכין לומר ב"נ וב"נ ונותנים לה אע"פי שאין מכירין חתימת העדים ואע"פ שאינו מקוים בחותמיו ותנשא בו. ואפילו אתא הבעל ומערער ואומר שהגט מזויף אינו נאמן ולא בעי קיום:
מ"ט אומר בפנ"כ. רבה אומר לפי שאין בקיאין לשמה ורבא אומר לפי שאין עדים מצויין לקיימו מאי בינייהו דאתיוהו בי תרי פי' לא מבעי' למימר היכא דמקוים או שיש עדים לקיימו אלא אפילו אתיוהו בי תרי ואין מכירין חתימות העדים רק שהם שלוחים. לרבה בעי למימר בפנ"כ וכו'. ולרבא לא בעי למימר בפני נכתב וכו' כלל דמה אם יאמרו בפנינו גירשה מי לא מהימני כדלקמן בפרק שני. ומש"ה נאמנים אפילו אם אמר הבעל לא שלחתים ומאחר שהבעל בודאי שלחם לא חיישינן שמא זייפו הבעל והחתימו בעדים פסולים דאינו חשיד לקלקלה במתכוין כך כתבו התוס' בשם ריב"ם. ולשונו מובן דאינו חשוד לקלקלה במתכוין. הא אי אתא בעל וערער בעי קיום חותמיו וכן כתב הא"ז והטור להדיא. וקצת לשון הגמרא משמע כך דקאמר ליבעי תרי מידי דהוי אקיום שטרות בעלמא משמע אפילו היכא דאיכא תרי מ"מ צריכים לקיי' הגט כמו שאר שטרות. ומ"מ אין ראי' מזה דה"ק ליבעי תרי שלוחי דאז הוי כאלו קיימוהו ומדברי הרא"ש דאפילו אי אתא בעל וערער לא בעי קיום וז"ל אינו חשוד לקלקלה כדאיתא בירושלמי וחש לומר שמא החתימו בעדים פסולים אמר ר' אבין אינו חשוד לקלקלה בידי שמים אבל בב"ד הוא חשוד לקלקלה פי' להוציא לעז בפני ב"ד ולומר מזויף הוא ומתוך שהוא יודע שאם בא בערער ערערו בטל. אף הוא מחתימו בעדים כשרים ע"כ משמע להדיא דאין שייך ערער בתרי שלוחים. וכן כתב הרמב"ם וז"ל. שנים שהביאו גט בח"ל אע"פ שלא נכתב ונחתם לפניהם הואיל ונתנו להם הבעל ליתנו לאשתו הרי אלו נותנים ומגורשת. שהרי אין הבעל יכול לערער בגט זה אע"פ שאינו מקוים שהרי שלוחיו הם עדיו שאלו אומרים השנים בפנינו נתגרשה הרי זו מגורשת אע"פ שאין שם גט ועיקר הדין של ב' שלוחים לקמן בריש פרק ב':