ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ה · סימן יט
דין דבנולד קיל כר"י דאסור וכן מוקצה מחמת איסור אפילו דלא דחי' בידים אסור בי"ט דווקא:
פסק כתב הרא"ש וז"ל ובה"ג פסק כר"ש במוקצה ביום טוב אבל בנולד פוסק כר"י והביא ראיה מלעיל פ' המביא דדריש רבא אשה לא תכנס לבית העצים ליטול אוד וכו' ואינה ראיה דרבא לטעמיה דאפילו בשאר מוקצה דלאו נולד ס"ל כר"י כדמוכח בסוף נוטל אבל אנן דק"ל כר"ש במוקצה ה"ה בנולד ומיהו כ"ת דייק משמואל דבשלהי שבת סובר כר"ש ואפ"ה קאמר בס"פ נוטל דלא הוה מטלטל גרעיני תמרה אלא אגב ריפתא ואינה ראיה משמואל דמחמיר על עצמו היה כאביי ורבא דהתם בההיא שמעת' תדע דהא פסיק שמואל בהדיא בנולד כר"ש בספ"ק בשבת גבי שמן של בזכין כדפי' התם דמיירי כשזב בשבת דקאי אהא דאיירי לעיל בטעינ' (לקורת) בית הבד אלא ודאי מחמיר על עצמו היה ועוד דר"י פסק אף בנולד כר"ש כדדייק בשלהי שבת מההיא דעצמות וקליפין ועוד דקדק ר"ת דנולד אסור מסתמא דגמ' דפ' נוטל דאוסר לטלטולי גרעיני דתמרא פרסייתא וא"ל משום דאף לבהמה לא חזיין דבפ' ב"מ מוכח דחזו לבהמה אלא ודאי משום נולד הוא דאסור והא דפריך בסוף כירה אמלתא דר"י ומדר"נ דמאן דלית ליה מוקצה לית ליה כולד לא ק"ל הכי והוי מצי לשנויי התם דלא ק"ל ולא חשש תדע דבלא"ה הו מצי לשנויי' דכ"י אסור ביצה משום פירות הנושרין ואפילו לטלטול כדמוכח לעיל גבי אושפזיכני' דר' אדא בר אהבא אליבא דר"י קיימא התם וכ"ח כתב הכי מיהו שמעינן מכל מידי דחזי ליה לאינש דעתיה עילויה והא דאר"נ עז לחלבה כו' באנו למחלוקת דר"י וכ"ש הא בהדיא ק"ל כר"ש ואע"ג דביום טוב ק"ל כר"י ה"מ כגון נולד ומוקצה מחמת איסור וכיוצא בו אבל הנהו כולהו שרי ביום טוב וכ"כ בה"ע ז"ל ע"כ והנה מ"ש דר"י אוסר בילה משום עירות הנושרין צ"ל משים משקין שזבו וכן ר"י גופא מוקי טעמא דביצה בריש מכילתא משום משקין שזבו וכן אי' בתו' דכירה כהאי לישנא משום משקין שזבו והרא"ש לא דק כולי האי ולענין עסק הלכה צ"ע אי ס"ל להרא"ש כדברי ר"ח שהרי תביאו באחרונה וביום טוב ק"ל בנולד אסור כר"י דאסור אי נימא מאחר שהביא באחרונה ראייה לדברי ה"ג ולא סתר דבריהם א"כ ס"ל כוותייהו דבנולד ק"ל כר"י דאסור אפילו בשבת ובמ"ש הסמ"ג וא"ל א"ב למה הביא דברי ר"ח איכא למימר כדי להרויח מדבריו דאפילו מוקצה מחמת איסור אסור ביום טוב אף דבשבת ק"ל כר"ש דאפילו מוקצה מחמת איסור שרי אי לאו דדחי' בידי' וכמ"ש בפ' כירה סי' ל"א אכן בש"ע נוטל משמע להדיא דס"ל הרא"ש דאף נולד שרי שכ' אהא דמסיק דגרעיני דפרסיית' שמואל מטלטלן אגב ריפתא והכא אגב לקנא דמיא כו' והך סוגיא כר"י ואנן ק"ל כר"ש דלית ליה מוקצה ושרי לטלטלינהו והרי"ף שהביא הא דשמואל אע"ג דק"ל כר"ש דלית ליה מוקצה ושרי לטלטלינהו כדי לאשמועינן דאדם חשוב מבעי ליה לאחמורי אנפשיה וכ"ע הטור להדיא בהלכ' שבת סי' ש"ח וזה לשונו גרעיני תמרי מותר לטלטלן ומ"מ אדם חשוב צריך להחמיר על עצמו שלא לטלטלן אלא דכך שינוי ע"כ ואני אומר דדברי ה"ג וסיעתו שמחלקין בין נולד למוקצה הוא עיקר ומה שדחה הרא"ש ראייתו מהא דדריש רבא כו' משום דאזיל לטעמיה כו' סימא גדולת היא בעיני וכי חשוב ה"ג ור"ת ור"י כקטלי קני באגמא בעיני הרא"ש לומר שלא ידעו סוגיא דשמעת' דמסיק להדיא פ' נוטל דרבא לטעמיה ועוד הלא בע' נוטל בגופא דשמעתא דמסיק דרבא לטעמיה כו' פי' התו' בשם ה"ג דטעמא דאוד משום תיקון מנא ולא פירשו משום מוקצה ואע"פ שמסיק להדיא דרבא לטעמיה כו' אלא בודאי כדי לאוקמא אליבא דהלכ' וא"כ ה"ה אוד שנשבר נמי צריכה לאוקמיה אליבא דהלב ומשום נולד וכמו שעי' לעיל בע' המביא ומה שדחה נמי הא דס"פ נוטל הא דשמואל משום דהחמיר על עצמו היה אין בזה (כדי) לדחות אלא שלא להביא ראייה מדברי שמואל אבל ראיי' ר"ת שהביא מסתמא דשמעתא דמסיק התם להדיא הני תמרי דארמייתי שרי לטלטלינהו והואיל וחזיין אגב אמן ודפרסייתא אסור אלמא דסתמא דגמ' פסק שאסורין לטלטטלן אע"ג דק"ל כר"ש במוקצה אלא ודאי בנולד ק"ל כר"י דאסור וראיי' זו הביא נמי הסמ"ג ולית נגר ובר נגר דלדחי האי ראיי' ומ"מ אין לאסור ג"כ מדברי כ"ח דמוקצה מחמת איסור אסור ביום טוב אפי' היכא דלא דחי' בידי' כי דברי כ"ח ברוב דברי קבלה הן וגם מאחר שהרבה מן הגאונים דס"ל דמוקצה מחמת איסור לחוד ק"ל כר"י דאסור אפילו בשבת א"כ ביום טוב לב"ה ק"ל כוותיה לסיוע סברת הרי"ף והרמב"ם דס"ל אפילו בכל מוקצה דעלמא קי"ל כר"י ביום טוב דאסור:
סליק
סוף הספר