אור ברסלב
ים של שלמה על ביצה פרק ה › סימן יד

ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ה · סימן יד

סימן יג

דין האשה ששאלה מחבירתה תבלין ומים ומלח הרי אין מוליכין אותן אלא למקום ששתיהן יכולין לילך שם שואל כלי מעי"ט אעפ"י שלא מסרו לו אלא בי"ט הרי הוא כרגלי השואל בי"ט הרי הוא כרגלי המשאיל אעפ"י שרגיל להשאיל לו הנחלת הוא כרגלי הבעלים והשלהבת כרגלי המדליק בה ודין גחלת של הקדש מועלין בו והשלהבת אין מועלין ולא נהנין נחלת של ע"ז אסורה ושלהבת מותרת לגמרי המוציא נחלת לר"ה חיי' ושלהבת שהיתה דולקת ברה"י סמוך לה"ר ונפחה ונתקה והפריחה לר"ה פטור אבל אם הוציא בקיסום אעפ"י שאין בקיסום שעור או בחרס דשייף משחא ולית ביה שיעורא חייב המודר הנאה מחכירו אשור בנחלתו ומותר בשלהבתו (א"ה מ"ה נראה לעינים שיש כאן חסרון וכצ"ל השואל כלי מחכירו מעי"ט כרגלי השואל בי"ט כרגלי המשאיל האשה ששאלה כו' עד כר"י ומסיק בגמ' כו' ועיין עליו:) מתני' האשה ששאלה מחבירתה תבלין ומים ומלח לעיסתה הכי אלו כרגלי שתיהן וכ"י פוטר במים מפני שאין בה ממש ואין הלכה כנ"י ומסיק בגמ' מעי"ט כרגלי השואל פשיט' ל"צ אלא שלא מסרו לו אלא ביום טוב מסייע ליה לכ"י דאר"י השואל כלי מחבירו מעי"ט אעפ"י שלא נתנו לו אלא ביום טוב הכי הוא כרגליו תו מסיק בי"ט הרי הוא כרגלי המשאיל פשיט' ומשני אעפ"י דרגיל דשאיל מיניה מימר אמר דלמא משכח אינש מעלמא ושאיל מיניה פי' האי משאיל אמר כיון דלא אתי האי שואל (וקשאיל) ממני ולא אמר לי מידי בוודאי אינש אחרינא אשכח ושאיל מיניה תו שנינו במשנה הגחלת כרגלי הבעלים עי' שאם השאילה לאחר לא יוליכנה אלא כרגלי הבעלים והשלהבת בכ"מ פי' שאדם המדליק בה (מוליכה כרגליו) לעי שאין בה ממש שתקנה שביתה עם בעליה גחלת של הקדש מועלין בה והשלהבת לא נהנין ולא מועילין ת"כ ה' דברים נאמרו בגחלת משא"כ בשלהבת הגחלת כרגלי הבעלים והשלהבת בכ"מ גחלת של הקדש מועלין בה והשלהבת לא נהנין בה [ולא[ מועלין בה גחלת של ע"ז אסירה ושלהבת מותרת לגמרי ולא גזרו עליה לאסור לכתחילה כמו בשל הקדש משום דבלא"ה בדילי אינשי מינה משים דמאוס המוציא גחלת לכ"ה חייב שלהבת פטור ומפרש בגמ' דאדייה אדויי לכ"ה פי' כגון שהיתה דולקת ברה"י סמוך לכ"ה ונופח בידו ונתק שלהבת והפריחה לכ"ה והא דתניא המוציא שלהבת כ"ש חייב מוקי רב ששת כגון שהוציאה בקיסם ואיירי בקיסם דלית ביה שיעור להוצאת שבת דאי הוה בה שיעור הוי חייב בקיסום אפילו בלא שלהבת א"נ כדאביי דמוקי לה בחרס דשייפא מישחא ולית בה שיעורא בחרם להוצאות שבת וכדפרי' המודר הנאה מחבירו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו וכ' הרא"ש וז"ל ירושלמי מברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת והא דאסרינן לברך בשלהבת של ע"ז ואע"ג דשרי משום שיש עמה גחלת ואעפ"י שאין הברכה אלא על השלהבת ע"כ ויפה כ' דבהכי מתיישב שפיר אמאי לא תני תנא דידן ששה דברים בגחלת וליחשב נמי הא דאין מברכין על גחלת ומברכין על שלהבת כדאי' בירושלמי וכן אית' בתו' אלא משום דלא תטעה לומר א"כ מברכין כמי על שלהבת של ע"ז אפילו היא רבוצה ע"ג גחלת וז"א כמ"ש ומ"מ שמעינן מיניה דמותר להדליק כר מבית תפלות שלהם וראוי אפילו לברך:

תוכן העניינים

ים של שלמה על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה