ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ה · סימן יב
דין שנים ולקחו חביות ובהמה כשותפות וחלקו בי"ט או בחביות כל א' יכול להוליך חלקו למקום שיכול לילך אבל חלק הבהמה אינו יכול שום א' מהם להוליך אלא למקום ששניהם יכולין לילך:
אתמר שני' שלקחו חביות ובהמה בשותפות רב אמר חביות מותרת א ובהמה אסורה ושמואל אמר אפילו חביות נמי אסורה ר"א חביות מותרת דקסבר יש ברירה ובהמה אסורה דינקי תחומין מהדדי כלומ' כיון שהבהמה יונקין איבריה זה מזה נמצאו תחומין שלה כאלו הן מעורבין זה בזה ולא יתכן בהם ברירה ושמואל אמר אפי' חביות נמי אסורה דקסבר אין בכירה ואמרינן מאי הוי עלה ר' יוחנן אמר אין ברירה ושניהם אסורים וכ' אושעיא אמר יש ברירה ושניהם מותרין ואסיקנא דר' אושעיא אית ליה בכירה בדרבנן אבל בדאורייתא לית ליה ואיפסיק הלכתא כר"א בההוא דקסבר דבדרבנן יש ברירה וקם ליה כב ור' אושעיא בחד שיטתה וכיון דקאי כר"א אשמעינ' דהלכ' כרב ולא בירר הר"יף ז"ל דבריו דהא בגמ' בעי מאי הוה עלה בעיקר מחלוקתם דפליגי בברירה ומסקינן דאמוראי אחריני נמי פליגי בבריכה והלכ' דיש בריכה בדרבנן ואכתי לא ידענא בבהמה דאסור כב משום יניקת תחומין אי הלכתא כוותיה דהא שתיק להו לר"כ ולרב אסי עי' שהקשו לו על טעם יניקת תחומין כו' ואיכא למימר דהודה להם כי לא מצא תשובה לדבריהם וחזר בו או דלמא לא חשש לדבריהם אבל לא חזר בו והרי"ף שפסק הלכה כרב ס"ל דלא חשש להם ובה"ע כ' דמסתברא כיון דלא אמר הלכ' כותיה דרב ש"מ דליתא לדרב ודר"א פליג עליה ולר"א אפי' בהמה מותרת וטעמא דרב משום דקא ינקי תחומים מהדדי לית' דהא שתיק רב וכן הלכ' וכ"כ הר"ז הלוי ז"ל ול"נ כדבריהם משום דקשיא לי אעיקר מחלוקות דפליג רב ושמואל בבריכה קאמר הגמ' מאי הוה עלה מאי קא מספקא ליה לגמ' הא ק"ל בכל הגמ' הלכ' כוותיה דרב באיסורי ועוד בכמה דוכתא פליגי תנאי בברירה ואמאי מייתי פלוגתא דאמוראי הלכך נראה דמאי הוה עלה קאי אמאי דאסר כב בבהמה משום יניקת תחומין ושתיק להו רב לדרב כהנא ורב אסי ופשיט ליה ממאי דפליגי כ"י ור"א בפלוגתא דרב ושמואל ולא פליגי אלא ביש ברירה או אין בכירה אבל אי יש ברירה תרווייהו שרי ולא אסרינן בהמה משום יניקת תחומין הלכך אמרינן הדר ביה כב ע"כ ואני אומר כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמרא סייעי' אלא אדרבה זו היא סיוע לדברי הרי"ף דבוודאי מה שמקשה הגמ' מאי הוה עלה תלוי במה שאסר רב בהמה ורב כהנא ול"א השיבו עליו ולא קאי אפלוגתיה דרב ושמואל וכמו שהוכיח הוא אבל לא כמו שפי' הוא דפשיט מכ"י וכ"א כו' לא נהירא כלל דהם לא פליגי אלא בברירה אבל בבהמה שמא כ"ע מודים דאסור משום דינק תחומין מהדדי אלא ה"פ מאחר דשתיק רב משמע דהכי קים ליה מרבותיו דבהמה אסורה ומ"ה לא חש לדבריהם אבל מ"מ הם הקשו שפיר לדבריו שמתיר חבית ואוסר בהמה מ"ש מאחר דס"ל דשרי חביות משום דאמרינן ברירה א"כ בהמה נמי ה"ל למישרי לאיסור מוקצה לא חששה כו' אלא בוודאי אי שמיע לך בהמה דאסירה בע"ב משום ברירה הוא וא"כ אפי' חביות נמי אסורה וא"כ שפיר עריך מאי הוה עלה מאחר דרב כהנא ור"א הוכיחו דאפי' חביות נמי אסורה א"כ יש לחוש לדבריהם שהרי דבריהם אין עליהם תשובה ע"כ פשיט דפליגי ביה בברירה כ"י ור"א והלכה כר"א לגבי ר"י כמו שמסיק לקמן להדיא דריש מר זוטרא הלכה כר"א א"כ ק"ל כרב דחביות שרי דלא אמרינן ברירה ובהמה בודאי אסורה שהרי לא חש לדבריהם להשיב להם מה שבקשו להתיר בהמה אלמא דהכי שמע ליה וכן הלכה גם המ"מ כתב שהעלה הרשב"א שיש לחוש לדברי הרי"ף והרמב"ם והגאונים שסוברים חביות מותר ובהמה אסורה: