ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ה · סימן י
דין הבהמה והכלים אין אדם יכול להוליכן אלא למקום שהבעלים בעצמן יכולין לילך שם כפי מה שעירב אם יש בעיר רק רועה א' אפי' מסרו יו הבהמה בי"ט הרי היא כרגלי הרועה ואם יש ב' רועים בעיר ומסר לא' מהם בי"ט הרי היא כרגלי הבעלים:
מתני' הבהמה והכלים כרגלי הבעלים פי' אין אדם יכול להוליכה בי"ט אלא במקום שהבעלים יכולין לילך אם לא עירב יש לו אלפיים אמה לכל רוח העיר ואם עירב לצפון גם היא תלך לצפון ולא לדרום המוסר בהמתו לבנו או לרועה הרי אלו כרגליו כלים המיוחדין לאחד מן האחין שבבית הרי הן כרגליו ושאין מיוחדין למקום שכולם הולכין מתני' דלא כר"ד דתני' ר' דוסא אמר ואמרי אבא שאול אמר הלוקח בהמה מחברו מעי"ט אעפ"י שלא מסרה לו אלא בי"ט הרי הוא כרגלי הלוקח והמוסר בהמה לרועה אע"פ שלא מסרה לו אלא בי"ט הרי הוא כרגלי הרועה אפ"ת ר"ד ול"ק כאן ברועה א' וכאן בב' רועים. דיקא כמי דמתני' איירי בב' רועים דקתני לבנו או לרועה ש"מ א' רבב"ח אר' יוחנן הלכה כר"ד ע"כ הסוגי' והרי"ף כ' וז"ל המוסר בהמתו לבנו או לרועה וכו' אוקימנא בב' רועים דלא קנה א' מהם ולפיכך הרי אלו כרגליו אבל אם מסרה לרועה א' הכי הוא כרגלי הרועה ואפי' לא מסרה לו אלא בי"ט הרי היא כרגלי הרועה ע"כ וכ' עליו הר"ן וז"ל כראה מדברי הרי"ף ז"ל שהוא מפרש דכי אוקימנא מתני' בב' (רועים) והיינו שמסר אותו מעי"ט לשניה' ולא בירר דבריו ולמחר בירר ומסר שמירתה לא' מהם ולפיכך הרי הם כרגלי הבעלים אע"ג דק"ל דבדרבנן יש ברירה אפ"ה כיון שעדיין לא בירר למי ימסור שמירתה לא גמרה אדעתיה לאפוקי מרשותיה אבל רש"י ז"ל פי' דכל שאין בעיר אלא רועה א' כל בני העיר מעמידין בהמתן ברשותו ובקניי' שביתתו הלכך (דעתן) שלא תקנה הבהמה שביתתו אצלם אלא אצל הרועה ומתני' בב' רועים דלא ידעינין להי מינייהו הוי דעת בעלים הלכך הרי היא כרגלי הבעלים אם אינה אצל הרועה מבע"י ע"כ והרא"ש תפס פי' רש"י עיקר שכתב וז"ל מתני' בב' רועים דקתני לבנו או לרועה משמע שגם בנו גדול לרעות לאן אביו הלכך כל זמן שהבהמה ביד בעלים או שמסרה לאחד מהם בי"ט הכי כרגלי הבעלים דלא ידע מאתמול למי ימסרנה שתקנה אצלו שביתה בריית' דר' (דוסא] בשאין בעיר אלא רועה א' וכל הבהמות נמסרת לו לרעותן הלכך כולהו כרגליו ע"כ והרמב"ם כ' וז"ל המוסר בהמתו לבנו הרי היא כרגלי האב ופי' המ"מ שראייתו ממה דאמר דיקא נמי דקתני במתני' לבנו או לרועה וה"פ אא"ב בב' רועים אבל ברועה אחד קנה הרועה היינו דאיצטריך בנו להשמיעינו דאע"ג דהוא יחיד לא קנה לפי שדרך ב"א למסור כליהן וחפציהן לבניהן ואינן מחשיבן אותן כאלו הוציאן מרשותן אלא א"א דרועה דמתני' ברועה א' ל"ל למתני בנו פשיטא השתא ברועה דעלמא היא ברשות בעלים בבנו לכ"ש כנ"ל לדעת רבינו ויש עוד פי' אחר בזה שלא לחלק בין בנו לרועה ע"כ ול"נ לפירושי דאי הכי דייק הגמ' א"א דלא הוי מפרש אא"ב כו' אלא מסתמא כפשוטו הוא דבנו או לרועה היינו שני רועים: