אור ברסלב
ים של שלמה על ביצה פרק ה › סימן ב

ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ה · סימן ב

סימן א

דין מה שאמרנו למעלה שמותר לשלשל הפירות דרך ארובה היינו דוקא דרך ארובה אכל לא יטרח להורידם לא בסולם ולא' בחלונות שבמעקה ולא יושיטו מגג לגג ובארנו דמותר להוריד דרך ארובה אפי' יותר מחמשה קופות כמו שירצה וכל היכא דשרי הכא גבי יום טוב לפנות ד' וה' קופות ה"ה לגמור כולה היכא דליכא אלא ד' וה' קופות:

תנן משילין פירות דרך ארובה בי"ט עד כמה פי' יהא בהן דלא אמרי טירחא יתירא הוא אמר כ' זירא א"ר אסי ואמרי לה א"כ אסי א"ר יוחנן כאותה ששנינו בשבת בע' מפנין מפנין ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים עי' שזימן לאכול ואל מקום להסב או מעני ביטול בה"מ ודילמא שאני התם דאיכא ביטול בה"מ וה"ה כבוד אורחים אבל היכא דליכא ביטול בה"מ אלא משום הפסד ממון לא א"נ התם היינו טעמא דד' וה' קופות שרי משום שבת (דחמירי ולא' אתי לזלזולי ביה אבל בי"ט דקיל ואתי לזלזולי ביה לא א"נ לאידך גיסא התם היינו טעמא דליכא הפסד ממון אבל הכא דאיכא הפסד ממון אפי' טובא כמי ועוד איכא למיבעיי' התם תנן אבל לא את האוצר ואמר שמואל מאי אבל לא את האוצר אבל לא יגמור את האוצר כולו עי' אם לא הי' שם אלא ד' או ה' לא התירו לפנותו כולו ולגלות את הריצפא דלמא אתי לאשוי' גומות ולא התירו ד' וה' קופות אלא במקום שיש יותר הכא מאי התם הוא בשבת אסור משום דחמיר אבל בי"ט דקיל שפיר דמי או דלמא התם דאיכא ביטול בה"מ אמרת לא הכא דליכא ביטול בה"מ לא כ"ש ועוד איכא למבעיי' הכא תנן משילין עירות דרך ארובה בי"ט ואמר רב נחמן ל"ש אלא באותו גג אבל מגג לגג לא ותנ"ה אין מטלטלין מגג לגג אפי' כשגגותיהן של שני בתים שוין שאין זה גבוה מזה שיהא שם טורח עליה וירידה אפ"ה אסור להצילם מפני הגשמים לגג אחר התם מאי הכא הוא דאסור משום י"ט דקיל ואתי לזלזולי ביה אבל שבת דחמיר לא אתי לזלזולי ביה שפיר דמי או דלמא מה הכא דאיכא הפסד ממון עירות אמרת לא התם דליכא הפסד פירות לא כיש ועוד איכא למיבעייא הכא תנן לא ישלשלם בחבל בחלונות פי' כגון אם מוקף מחיצה ואין בו ארובה ויש חלון במחיצה לחצר או לבית לא ישלשלם בשקין דרך החלון בחבל מפני שיש טורח להעלותן מן הגג לחלון ומשם לארץ ולא יורידם ג"כ דרך סולמות כל מדריגות קרוין סולמות וה"ה לכבשים שלנו וכן פסק הא"ז התם מאי הכא בי"ט הוא דאסור דליכא ביטול בה"מ אבל שבת דאיכא ביטול בה"מ שפיר דוי או דלמא הכא דאיכא הפסד פירות אמרת לא התם דליכא הפסד פירות לא כ"ש תיק"ו וכתב הר"ן בשם הר"ז הלוי וז"ל דכל מאי דדחי דחיית' בעלמא נינהו ולא דחי מאי דפשיטא ליה לר' יוחנן דילפינן י"ט משבת משום דחייא בעלמא משמע דה"ה נמי בתלתא בעיין אחרינא דבעי בגמ' דילפינן מהדדי ומסתברא כיון דר"י אמר די"ט ושבת בחד מהני דיני כי הדדי ה"ה לאינך דילפינן יום טוב משבת ושבת מי"ט ע"כ והרא"ש ג"כ תפס דבניו ואני אומר דבודאי סברא ישרה הוא דלא לדחות דברי האמוראי' משום דחיית הגמ' ואף הבעיות כולן בלשון דחיות הן שלא למפשט בודאי וא"כ סברת אמוראים הוי מכרעת וה"מ אי לא כתב הגמ' תיק"ו אבל מאחר שחתם הגמ' תיק"ו א"כ כאלו פסק להדיא שעומד בספק ואין להכרע אותה לצד (וזהו) החילוק בין בעי' שעומדת בספק ולא נפשטה לבעיו' שחתם הגמ' בתיק"ו כאשר כתבתי בפ' כיצד הרגל סי' ה' וא"כ מאחר שחתם הגמ' שאין להכריע בספקות א"כ הכל עומד בספק עד שיבא מורה צדק וכל ספיקא דרבנן לקולא זהו דעת הרי"ף שכ' למתני' סתמא והשמיט לאותה הבעיא לומר דשרי אפילו טובא משום דאיסורא דרבנן הוא וספיקא לקולא וכ"פ הרמב"ם וכן עיקר כתב הקאר"ו הא שלא הזכירו הפוסקי' הא דביום טוב יכול לגמור משום הגמ' ספוקי מספקא ליה מסתמא בשבת וא"ת לדברי הרי"ף והרמב"ם שפסקו בההוא ד' וה' קופות לקולא בההוא נמי ה"ב למסוק לקולא וי"ל דשאני התם דתנן סתם ותני משילין פירות דמשמע אפילו טובא אבל לגמור את האוצר לא אידכר במתני' אית לן למימר שיום טוב שוה לשבת דאל"כ ה"ל למיתני לפירושו והר"ן כ' דלפי דרכו של הרז"ה דבההוא ד' וה' קופות נקטי' כמאן דיליף יום טוב משבת בהא נמי יליף יום טוב משבת והכל בו כתב לגמור את אוצר אמרו בשבת משום אשווי' גומות וביום טוב בעי' ולא אפשטא ליה ואפשר לומר דההיא ספיקא דרבנן ולקולא שכן משילין פירות דרך ארובה ביום טוב משא"כ בשבת ובעל ההשלמה כתב דלחומרא עבדינן ע"כ ול"נ לדברי הרי"ף והרמב"ם שרי נמי אפילו לגמור והא שלא הזכירו משום דסתמא היכא דלא קתני שלא יגמור משמע אפילו לגמור מהיכי תיתי לאסור ובעל ההשלמה שאוסר ס"ל דלחומרא עבדינן בכל הני בעיות וכדברי הרב ר' ירוחם וליתא אלא עיקר כדעת הרי"ף והרמב"ם:

תוכן העניינים

ים של שלמה על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה