אור ברסלב
ים של שלמה על ביצה פרק ד › סימן יט

ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ד · סימן יט

סימן יח

דין דאין מוציאין את האור לא מן העצים ולא מן העפר ולא מן המים כגון שנותנין מים בזכוכית זכה נגד השמש והנעורות נדלק בה ואם הוציא מותר להשתמש אין מלבנין הרעפים ליש חדשים ול"ש ישנים ובארנו עוד דעוף שנדרס באופן שצריך בדיקה אסור שוחטה בי"ט שמא ימצא טריפה:

מתני' אין מוציאין את האור לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מך העפר פרש"י קרקע קשה כשחופרין אותה מוציאה אור כעין גרגישת' שלנו ממקום מחפורת שלה ולא מן המים פי' נותנין מים בכלי זכוכית לבנה ונותנה בחמה וכשהשמש חם מאוד מקרבין אליו נעורת פשתן והזכוכית מוציאה שלהבת ואין מלבנין את הרעפים לצלות עליהן ומפ' הגמ' אין מוציאין את האור כו' מ"ט משום דקא מוליד והרמב"ם כ' שהטעם מפני שלא הותר בי"ט אלא להבעיר מאש מצוייה אבל להמציא אש אסור שהרי אפשר להמציא אותה מבערב וכ' המ"מ שטעמו מעני שאין זה כביצה שנולדה שאסורה שהני דבר זה אינו ראוי לעצמו אלא לבשל או לאפות בו ונראה שאם הוציא שמותר להשתמש בו ולא אסרוהו אלא מפני שלא ה"ל להוליד כיון שאפשר לו מבערב והטעם הזה כ' ג"כ הרב רבי שלה בן אדרת וכדברי רבינו עד כאן לשונו ואין מלבנין את הרעפים מאי קא עביד אמר רבא ב"ר חנן אמר רבי יוחנן הכא ברעפים חדשים עסקינן מפני שצריך לבודקן עי' אם יוכלו לקבל הליבון ואמרי ואמרי לה מפני שצריך לחוסמן עי' להקשותן בהסק ראשון ומסיק תנן התם בא"ט דרסה וטרפה בכותל פי' האדם שדרס על העוף או שזרקו וחבטו בכותל או שרצצת' בהמת ומפרכסת אם שהתה מע"ל ושחטה כשירה אר"א בר ינאי משום כ"א בן אנטיגנוס דאפילו שהתה מע"ל צריכה בדיקה שמא נשתברו רוב צלעותיה או שמא נשברה שדרה עם פסיקת החוט או שאר מיני טרפות ובעא מיני' כ' ירמי' מר' זירא מהו לשוחטה בי"ט מי מחזקינן ריעותא בי"ט או לא כלומר אי אמרינן הואיל וצריכה בדיקה דאתילדא בה ריעותא מחזקינן ריעות' בגוה משום חשש איסור מלאכה בי"ט דלמא משתכח טריפה ונמצא שחיטה שלא לצורך דבשלמא שאר בהמות אע"ג דמחמירין אנפשיה מ"מ סמכינן ארובא ורוב בהמות אינן טריפות א"ל תניתוהו אין מלבנין את הרעפים לצלות בהן והוינן בה מאי קא עביד וא' רבא בר רב חנן אמר כבי יוחנן הכא ברעפים חדשים עסקינן שצריך לבודקן אלמא משמע דאסור לבדוק בי"ט ומחזיקינן ריעותא דשמא פקעו בי"ט ואשתכח דטרח שלא לצורך אמר לי' אנן מעני שצריך לחוסמן מתני לה וכ' הרא"ש וז"ל ונראה דהכי הלכתא דהא כ"ב סבר כי הא לישנא דקאמר הכא בקדירה חדשה עסקינן ומשים ליבון רעפים נגעו בה והיינו משום חיבוט דאיכא חיוב חטאת משום מכה בפטיש אבל משום שצריך לבודקו ליכא חיוב חטאת ע"כ וכ"ד הרמב"ם והרשב"א להקל ולא אבין דבריהם דאילו חיישינן ללישנא קמא דכ' יוחנן דאמר מפני שצריך לבודקן ליתא לדר"ל (גבי) רבי יוחנן ועוד דילמא תרווייהו איתא דחישינן לבודקן ולחוסמן ומאן לימא לן דלבודקן לא חיישינן ועוד הא רבי ירמי' דקבעי' מתני' לחוסמן ואפ"ה קא מבעי' לן מי מחזקינן ריעותא וא"כ מאי סיוע מר"ל דס"ל לחוסמן ולכן אני אומר מאחר דר' זירא פשיט לאיסורא להדיא ואף רבי ירמי' עמד בבעיותא לישנא בתרייתא א"כ פשיטא דאזלינן לחומרא וכ"ד הר"ן וז"ל ולא אפשיטא בעיין הלכך מסתברא דנקטינן בה לחומרא דה"ל ספק דאורייתא ע"כ וכ"ד הא"ז שכ' וז"ל במקום שהטריפות מצויין כמו הכשירות אסור לשחוט בי"ט וא"כ מכ"ש היכא דאתחזק ריעותא והא"ז בעל הוראה היה ובתראי הוא וראוי לחוש לדבריו וכ"ש לפי מ"ש לעיל דהכי מסתבר והאידנא אין נוהגין בזמנינו ובמקומינו לשחוט שום בהמה בי"ט אפי' היכא דלא שכיח טריפות כמו כשרות ומה שמוקי לעיל ברעפים חדשים דעת הרמב"ם אינו כן שכ' וז"ל אין מלבנים את הרעפים לצלות או לאפות עליהן מפני שמחסמן ולא חילק כלל בין חדשים לישינים כ' המ"מ שנראה שהוא מע' דכי אמרינן בגמרא אמר לבי יוחנן הכא ברעפים חדשים עסקינן מפני שצריך לבודקן וא"ל מפני שצריך לחוסמן ה"ק וא"ל ישנים כמי אסורין מעני שמחסמן בכל שעה שמלבנין אותה א"נ ה"ק מפני שצריך ללבנן כ"כ עד שיחסמו וזהו שבהלכות לא הביאו אלא משנה כפשטה ולא חילקו בין חדשים לישנים לפי שהם פסקו כל"א וכפי מ"ש אבל הרשב"א פ' ג"כ כלשון אחרון וכ' דוקא רעפים חדשים ע"כ ולפי מ"ש דאין להקל כב' הלשונות א"ב יש לחוש ולאסור אפי' ישנים ואף דשמעתא משמע בחדשים לכל הני ב' לישנא אלא שאין להקל מדעת הרי"ף והרמב"ם בלי ראיה והטור הסכים לדברי' שכ' נמי סתמא אין מלבנין הרעפים וכו':

תוכן העניינים

ים של שלמה על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה