ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן ט
דין חותמות שבקרקע כגון דלת של בור שקשור בו בחבל יכול להתירו אכל אסור להתיר קליעתו וכן אסור לחתכו בסכין חותמות שבכלים יכול להתירו ולהתיר קליעתו ולחתוך בסכין אכל פותחות של עץ אסור להפקיע ולשבר ואפי' ע"י כותי אסור בית הצואר שהי' תפור אע"פ שמותר לנתקו זה מזה אסור להקל בפני ע"ה וכן רצועות העשוין בכתונות מותר לנתקן בצינעה שלא בפני ע"ה:
אמר שמואל חותמות שבקרקע מתיר פי' את הקשר אבל לא מפקיע החבל לסתור גדילתו ולא חותך שבכלים מתיר ומפקיע וחותך א' שבת וא' י"ט וכ' הכלבו וז"ל חותלות של תמרים מתיר הקשרים ומפקיע כל החבלים ואפי' בסכין ואפי' גופן של חותלות לפי שכ"ז כמו ששובר אגוז או שקדים בשביל האוכל שבהם ע"כ וכ' הטור בשם כ"ע וז"ל היתדות שנועלין בהם אסור להתירן דהוי בנין גמור ע"כ וכ"כ המרדכי בע' בכ"מ שהר"ר יעקב קיני"ן פי' שמותר להתיר הצירים שקורין גונ"ץ בלע"ז שאחורי התיבה אם נאבד המפתח דהא סתירה גריעה היא כיון שא"צ לשבור שום דבר אבל לא נראה לר"פ דהא אמרי' בפ' כל הכלים דאסור להחזיר דלת של תיבה גזירה שמא יתקע עי' שמא ישים הצירים דהוא בנין חשוב ע"כ ולענין שבירת התיבה כ' הסמ"ג וז"ל מכאן הורה הכ"א ממיץ שאם נאבד המפתח של תיבה והוא צריך לפותחה לצורך שבת ישברנה לכתחילה ואין בדבר חשש איסור אבל ר"ש כתב וז"ל אמר ר' דמההיא דבכ"מ יש ללמוד דוקא בקשור בחבל מפקיע וחותך אבל פותחות של עץ ושל מתכות אסור לשבר ולהפקיע מדקשיא לן גבי נתן ערובו במגדל אמאי הוא במקום א' ועירובו במקום אחר דפשיטא ליה שאין להפקיע הפותחות וליטול העירוב אע"פ דסתם המגדול שבכל הגמ' הוא כלי כמו הצד צבי לבית וציפור למגדול וכן ההיא דתחילת ע' כל הכלים ע"כ וכן מסקנת הרא"ש שכ' בפ' בכ"מ אמתני' דנתנו במגדל ונעל בפניו ואבד המפתח ה"ז עירוב דאוקמי רבה וכ"י במגדול של עץ ומסקינן דמתני' איירי במנעול וקטיר במיתנא הוא ובעי סכינא למפסקיה וכ' הוא דמשמע מהכא דהא דאמרי' חותמות שבכלים מתיר ומפקיע וחותך היינו דוקא כעין קשירה של מיתנא וכיוצא בה אבל פותחות של עץ ושל מתכת אסור להפקיע ולשבר דבכלי נמי שייך בנין גמול וסתירה גמורה ע"כ והוא דעת כ"י בעל התו' וכ"כ המרדכי בפ' חבית והסמ"ק כ' והטור הביאו וז"ל ובשבירות פותחות של תיבות נחלקו בה הר"א מתיר והר"י אוסר ומיהו ע"י גוי יש להקל ע"כ ואני אומר מאחר שדברי ר"י נכונים שאסור לשבר התיבה ולא התירו אלא כעין קשירת חבל א"כ כל מה שאסור לעשותו אסור נמי לומר לכותי לעשותו ואף להתיר ע"י כותי כ"א בהפסד מרובה או שטרוד ונחפז הרבה לצורך דבר מצוה אבל לפוחתו בסכין שמעתי לנהוג היתר אם יש בו צורך קצת וז"ל התשו' שמצאתי בליקוטים וכשנאבד המפתח נראה שמותר לפתוח בסכין או במחט לכ"ע כדתנן בריש כל הכלים מחט של יד ליטול בו את הקיץ ושל שקים לפתוח בו את הדלת פי' מחט (גדולה) שתופרין בה שקים לפתוח בה את הדלת מי שנאבד מפתחו ע"כ ומה שאמרנו דבקרקע דהיינו דבר המחובר שייך בהו סתירה היינו כשעשוי לקיים אבל סתירת התנור אפי' תנורים שלנו שהם מחוברים ושרוקין פתחן בדף ומן הצד בטיט הטיב אפ"ה לא שייך בהו סתירה שעומד לסותרו ולהפתח עיין ע' במ"ט סי' י"ב כ' המרדכי בפ' המביא כדי יין וז"ל כ' ראבי"ה הלכתא כשמואל דאמר אין בנין וסתירה בכלים ומטעם זה מותר להפקיע קשרי השפוד שקושרין בו הטלה ולפעמים מהדקין אותן בחוט וקרוב הדבר שאף בשבת מותר ואף למ"ד יש בנין בכלים שהרי איכי כלי שאינו קשור לחבר שברים זה בזה וה"ר מרדכי ראה בבית ר"מ שעל השלחן לפניו היו נוהגין לחתוך קשרי השפוד וכן היו נוהגין בבית חמי ה"כ יואל מפרי"ש עכ"ל וכ"כ בש"ל שנוהגין לחתוך בשבת אגד גדיים ועופות המקולסין וחוטי תפירתן משום דפסיקת תלוש אינו אסור אא"כ מתקנו למדה או לעשור כלים ואפי' בפסיקת תלוש אין שום איסור בשבת ואפי' שבות דרבנן אלא היתר גמור הוא כדאמרי' במ' י"ט חותמות שבכלים מתיר ומפקיע וחותך ולפי' לחתוך את התלוש היתר גמור הוא חוץ מדבר שיש בו כלי בחתיכתו אבל מקלקלים בפסיקת תלוש מותר לגמרי וכ' עוד זוג של מנעל שמדבקים הרצענים וכן בית הצואר שהיה תפור כ' בהג"מ ר"פ במה טומני' שאסור לנתקן זה מזה לדעת ריב"א ורפיא בידיה ונראה מדברי כ"י וראבי"ה משום רשב"ם שהביא שם המרדכי שהיא מותר הואיל ולא עביד להתקיים ע"כ וכ' מהנ"י קאר"ו ואין להקל בפני ע"ה ויפה כ' אכן הכתונ' שעשוייה בו רצועות לקשרו ונתקשר שלא יכול להתיר יכול לנתקו לכ"ע שהרי אינו עשוי אלא להתירו בכל זמן שרוצה ואף זה לא יעשה בפני ע"ה אלא ילך בצינעה ויעשה: