ים של שלמה על ביצה· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן ה
דין דנוי סוכה אסור להסתפק מהם עד מי"ט האחרון של חג דהיינו עד שיתחיל ימי החול ובארנו דאם חל ש"ת אחר השבת מותר לאכול האתרוג בש"ת:
פסק כתבו התו' על הא דמסקינן שנוי סוכה אסור להסתפק מהן עד מי"ט האחרון של חג פי' עד שיתחיל יום החול וא"ת התינח ו"ט ח' מוקצה הוא משום דהוי ספק ז' וגם ביום ט' שם מוקצה עליו הואיל ואתקצאי לבה"ש אתקצאי נמי לכולא יומי ושפיר אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר במוקצה מחמת מצוה כגון הכא בעצי סוכה אבל נהגו העולם כשחל ט' של חג בע"ש שאין מסתפקין מהן בשבת שהיא עשירי ומ"ט אי משום סתירת אהל לא שייך בפירות ואי משום דאיתקצאי בה"ש דט' תרי מגו כה"ג לא אמרינן דבט' נמי לא נאסר אלא מטעם מגו וי"ל דהיינו טעמא משום הכנה דהואיל בע"ש היה אסור שהוא ט' והוא י"ט אם היה נאכל בשבת היה מוכן מי"ט לשבת והוה בעין נולד כיון שבא עתה ראוית שלה ולא בא בי"ט ומזה הטעם יש נזהרין כשחל ש"ת אחר השבת מלאכול אתרוג באותו יום דהואיל ובשבת היה אסור שהוא ח' ועוד כי היה ראוי לברך בו אי אתי אליהו ואמר דעברן לאלול א"כ אם היה אוכל בש"ת כדאמר הוי שבת מכין לי"ט ע"כ והנה מ"ש דמוקצה מחמת מצוה אמרינן מוקצה מחמת י"ט שעבר לאו משום מצוה לחוד הוא דאמרינן הכי א"כ אתרוג נמי לאסור בח' וכבר פסקינן כר' יוחנן דאוסר סוכה אף בח' ואתרוג בז' אסור ובח' מותר ולדידן סוכה ט' ספק ח' אסורה אתרוג ח' ספק ז' אסור ותו לא אלא בודאי לא אמרינן מגו דאתקצאי לבה"ש מחמת יום שעבר אפי' באתרוג דהוקצו למצותה כ"א בסוכה לחוד אלא סוכה דחזי לבה"ש דאי אתרמי ליה סעודה בעי למיכל בגוה אתקצאי בה"ש אבל אתרוג דלא חזי לבה"ש לא ומ"ש כשחל ש"ת אחר השבת שנזהרין מלאכול האתרוג כ"כ הר"ר פרץ בסמ"ק והיא כסברת הר"ן שכ' לעיל בפ"ק סי' ג' דכל שנאסר היום ולמחר שרי הוי הכנה וליתא כאשר כ' לשם ואף שכ' בפ' א"צ סי' ו' דוקא להלכה ולא מעשה להתיר פירות שנתלשו לצורך כותי או שנשרו מאליהן וכן דגים שנצודו משבת לי"ט ואסורין משום הכנה שאני התם דאפשר לומר מאחר שהיום נתלשו זו היא הכנתו וקודם תלישתו חשבינן כאלו לא באו לעולם ודמיא קצת לצידת ביצה משא"כ הכא שהיה כבר בעולם ועוד התם הוא הכנה שנתלשה היום שאלמלא עדיין לא נתלשו ונתלשו למחר הוי אסורין וכן לידת ביצה כה"ג וכמ"ש התוספ' לשם בפ"ק לחד שינויא שזו היא הכנה שהקדימה לידתה משא"כ באתרוג שתלוי בזמן ולא היה כאן מעשה שראוי לומר שהקדים במעשה דאסור משום הכנה ושרי אף הלכה למעשה וכ"כ הרא"ש להדיא שכך נהגו להתיר: