ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
מסכת עוקצין
פרק ג משנה יב
אמר ריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא – בס' אמרי שפר עה"ת מהגאון ר' שלמה קלוגר ז"ל פ' בראשית מביא בשם המפרשים מ"ט דוקא ש"י עולמות דהנה ידוע שיש תר"ך מצות עם ז' מצות דרבנן בכלל, וא"כ מגיע לכל מצוה עולם א' והיינו תר"ך עולמות לכל צדיק, אך הקב"ה נותן מחצה ממנו לאשתו שהיתה לו לעזר בקיומו ועבודתו בעולם ובעסק התורה והמצות לכן נשאר לו רק ש"י עולמות, והנה אמרו חז"ל ומובא ברש"י בראשית בפ' ויבן ה' את הצלע שבנה הקב"ה לאשה כבנין אוצר ע"ש, ולכך אמר להנחיל אוהבי יש דהיינו ש"י עולמות וביאר הטעם למה אינו נותן להם תר"ך עולמות, משום ואוצרותיהם אמלא, המחצה הנשאר אתן לנשותיהם עכ"ד המפרשים. (ובס' יערות דבש בדרשה לסיום הש"ס יש אריכות גדול במשנה זאת, ומגודל האריכות א"א לי להעתיק דבריו הקדושים ועם הקורא הסליחה רבה):
והנה בגמ' סנהדרין דף ק' ע"א איתא בזה"ל:
כי אתא רב דימי אמר עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו שנאמר ברוך ה' יום יום יעמס לנו וגו'. א"ל אביי וכי אפשר לומר כן והלא כבר נאמר מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן, אמר מ"ט לא שכיחת באגדתא דאמרי במערבא משמי' דרבה בר מרי עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש וגו' – והגאון ר' ישעי' בערלין זצ"ל בהגהותיו בגליון הש"ס (שם וגם כאן) כתב שצע"ג דהרי היא משנה מפורשת כאן, וכ' שבחבורי יש סדר למשנה כתב ישוב נכון מאוד על זה – וצר לי מאוד כי חבורו הנ"ל אינו תח"י לראות מש"ש בזה ועיין בתשובת נודע ביהודה תניינא חיו"ד סו"ס קס"א מה שהשיב להגאון הנ"ל על קושייתו הנ"ל, ועיין עוד בילקוט הגרשוני ח"ר על אגדות הש"ס דף קט"ז מדפי הספר מה שכתבתי בעניי על זה ותמצא נחת – והנה כעת ראיתי בהגהות וחידושי הגאון מה' שמואל שטראשין זצ"ל מווילנא שנדפסו בש"ס דפוס ווילנא שכתב כאן בזה הלשון:
אמר ר' יהושיע בן לוי עתיד וכו'. הרמב"ם חשבו בין התנאים בעבור הזכרו כאן במשנה כמ"ש התוי"ט בשמו. ובאמת זולתי פה עוד לא מצאנוהו במשנה. והתו"ט לקמן הביא מקומות בש"ס שלא חשבוהו רק לאמורא. ולי נראה דמוכח בחלק ק' ע"א דלא היה בגירסתם הא דריב"ל במשנה. דאיתא שם כי אתא רב דימי אמר עתיד כו' מלא עומסו כו' מ"ט לא שכיחת באגדתא דאמרי במערבא משמי' דרבה בר מרי עתיד כו' כלישנא דר' יהושע בן לוי הכא. ואם איתא יותר ה"ל להביא מהמשנה, וגם מאי קמ"ל במערבא הלא מתניתין היא עכ"ל הטהור (ועיין בילקוט שמעוני משלי ח' דג"כ לא הביא מתניתין דכאן ונראה ג"כ דלא גריס לי' במתני'):
ועל דקדוק התוי"ט ז"ל על הא דאריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק דהול"ל בקיצור לכל צדיק, ראיתי בהקדמה לס' עט סופר חלק ד' שהביא בשם קול סופר על משניות שכתב, שמעתי מפי אדמ"ו חת"ס ז"ל בשם אבי זקנו מהרשש"ך, דצדיק יקבל רק ש"י עולמות דחציו השני ש"י עולמות ממנין כת"ר תקבל אשתו אשר סבלה לעניות וגם מיעוט הנאת עוה"ז דבעלה ישב בלימוד, והאשה נקראת אוצר של איש, וז"ש להנחיל אוהבי רק יש עולמות יען וביען אוצרותיהם אמלא שאתן חצי השני לאשתו דפח"ח, ולדעתי מרמז המשנה לכל צדיק וצדיק היינו הת"ח הצדיק וגם המחזיק אותו לתורה ועבודה כעין יששכר וזבולון יקבל יששכר ש"י עולמות וזבולון ש"י עולמות וזה ואוצרותיהם אמלא, מי שהיה האוצר של הצדיק ימלא ה' חלק כחלק עכ"ל הטהור (ועיין בכתב סופר עה"ת ס"פ בחקותי שכתב ג"כ כזה) – ולפענ"ד י"ל דקאי על הצדיקים שהיו קודם מתן תורה האבות והאמהות והשבטים שקיימו כה"ת בתורת אינו מצווה ועושה דהו"א יען דגדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה (ע' תוס' ע"ז דף ג' שכ' ב' טעמים ע"ז), יגרע חלקם מחלק הצדיקים דלאחר מ"ת שהיו מצווים ועושים, קמ"ל ריב"ל דכל צדיק וצדיק בין הצדיק דקודם מ"ת שקיים כה"ת בתורת אינו מצווה ועושה ובין הצדיק דלאחר מ"ת שקיים כה"ת בתורת מצווה ועושה שניהם יקבלו ש"י עולמות כנלע"ד (ודרך אגב ארשום דבר נאה שראיתי בס' שיחת חונין על קושיית האחרונים אם היה להאבות הקדושים דין בני נח היאך שמרו את השבת הא ב"נ ששבת חייב מיתה. ותי' בס' הנ"ל עפ"י מ"ש בספר קרבן שבת דלהכי ב"נ ששבת חייב מיתה משום דהשבת היא בת זוג לישראל כדאיתא במדרש (ב"ר פ' י"א) תני רשב"י אמרה שבת לפני הקב"ה רבש"ע לכולן יש בן זוג ולי אין בן זוג א"ל הקב"ה כנסת ישראל היא בן זוגך וכו' ע"כ, ולכן ב"נ ששבת חייב מיתה שהוא כבא על אשת רעהו שהשבת היא בת זוג לישראל, וא"כ א"ש דקודם מתן תורה קודם שלקחוה ישראל לאשה עוד עדיין היתה שבת פנויה, ושפיר שמרו האבות את השבת כי עוד לא גזרו על הפנויה עכ"ל ולולי שאין משיבין על הדרוש יש להשיב דמה בכך דעוד לא גזרו על הפנוי' הרי קיים אאע"ה כה"ת כולה אפי' עירוב תבשילין – וגם על הטעם שכ' בס' קרבן שבת הנ"ל יש לפקפק דהא בסנהדרין דף נ"ח ע"ב אמר רבינא דב"נ ששבת אפילו שני בשבת ג"כ חייב מיתה וכן קיי"ל, א"כ מוכח דאין הטעם משום דהשבת הוא בת זוג לישראל והוי כבא על אשת רעהו ויש לפלפל הרבה בענין זה אך אכמ"ל.)
אמר ר"ש בן חלפתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום וכו' – בס' מקדש מעט (תהלים סי' כ"ט) מביא בשם הרב תולדת יעקב יוסף ז"ל) כתיב ה' עוז לעמו יתן וגו' פי' דקשה איך אפשר לכל אחד מיש מישראל לקיים כל תרי"ג מצות התורה וע"זא ה' יברך את עמו בשלום, וזה מקיים מצוה זאת וזה מצוה זאת וע"י השלום והאחדות נחשב כאילו כל אחד קיים כולם ע"ש (וכן ראיתי גם בשאר ספרים) – ויש לפרש בזה סמיכות מאמר דר"ש בן חלפתא למאמר ריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וכו', דכבר כתבתי דהמספר ש"י עולמית מכוון כנגד תר"ך מצות התורה עם ז' מצות דרבנן. ומה שהוא רק ש"י ולא תר"ך היינו משום דהמחצה נותן הקב"ה לאשתו של הצדיק דהיא היתה לי לעזר בקיום התר"ך מצות והנה קשה איך היה אפשר לאדם אחד לקיים כל תר"ך מצות שיהי' מגיע לו בעבורם תר"ך עולמות, אלא עכ"ח ע"י השלום נחשב כאלו כל אחד קיים כולם כנ"ל, ולזה אמר ר"ש בן חלפתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל עבור שמקיימים תר"ך מצות, אלא השלום שנא' ה' עוז לעמו יתן. אין עוז אלא תורה, ה' יברך את עמו בשלום, דע"י השלום מקיים כל אחד תר"ך מצות, א"כ המספר ש"י עולמות לכל צדיק וצדיק דהיינו לאיש ולאשתו לכל אחד ש"י עולמות מכוון נגד תר"ך מצות בעד כל מצוה עולם אחד, והכל ע"י השלום וא"ש:
ובדברי שאול על אגדות הש"ס כתב בביאור המאמר דר"ש בן חלפתא דהנה עינינו הרואות שכל איש אינו מוצא קורת רוח במה שיש לו יען כל אחד רואה את חבירו בהצלחה יתירה הרבה יותר ממנו וא"כ אי אפשר להקב"ה לתת לאדם כלי מחזיק ברכה דהיינו שיהיה די לו במה שנתן לו ה' רק ע"י השלום שאז לא יקנא אחד ברעהו ואז ימצא כל אדם נחת במה שיש לו ודו"ק היטב עכ"ל הטהור (וי"ל דהיינו כוונת רש"י ז"ל בפ' בחקותי בפ' ונתתי שלום בארץ. וא"ת הרי מאכל הרי משתה אם אין שלום אין כלום, ת"ל ונתתי שלום בארץ, כלומר דאם אין שלום אז אין כלום דמאחר שרואה את חבירו שהוא מצליח יותר ממנו אז כל הצלחתו נחשב בעיניו לכלום, ת"ל ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד עפ"י הפירוש שהביא בספר אפריון עה"ת פ' משפטים בפסוק ועבדתם את הי אלקיכם וגו' על הפסוק מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישן" כי האדם מצד עצמו אם לא היה מסתכל באחרים היה מסתפק במה שיש לו, ורק ע"י שהוא מסתכל באחרים שיש להם יותר זהו הגורם שאינו שמח בחלקו, וז"ש מתוקה שנת העובד כלומר שהיה מתוק לו אם מעט ואם הרבה יאכל, רק והשבע לעשיר, כלומר מה שהוא רואה שהעשיר שבע יותר זהו איננו מניח לו להעובד לישן עיי"ש, וז"ש ע"י שנתתי שלום בארץ ולא יקנא איש ברעהו, ושכבתם, וערבה שנתכם, ואין מחריד ואעפ"י שתראו שהעשיר שבע יותר מכם אעפי"כ תוכלו לישן באין מפריע אתכם וז"כ הפסוקים (בתהלים סי' ד') נתתה שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו, בשלום יחדיו אשכבה ואישן, כלומר אם אנחנו בשלום יחדו ואין קנאה ושנאה בלב שום אחד על רעהו. אז אשכבה וגם אישן, להיפוך ממה שנאמר על העובד, והשבע לעשיר איננו מניח לו לישן וא"ש).
והנה בתוי"ט כאן מביא פי' הר"ב במשנה י"ט פ"ה דאבות. ואוצרותיהם אמלא בעולם הזה עכ"ל. ונלע"ד דהוא עפימ"ש לעיל דמ"ש ריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק, היינו בין להלומד תורה ובין להמחזיק אותו, שניהם ינחלו ש"י עולמות, וע"ז אמר שנאמר להנחיל אוהבי יש, אוהבי היינו מחזיקי תורה ינחלו יש עולמות, ואוצרותיהם של המחזיקי תורה אמלא בעולם הזה, שיהיה להם פרנסה בשפע בזכות החזקת תורה הקדושה באופן שיוכלו להחזיק ת"ח על התורה ועל העבודה ועי"כ ינחלו שי עולמות בעוה"ב אמנם הבעה"ב שהם מחזיקי התורה צריכים ליזהר שלא יהי' ביניהם מחלוקת כי אז ח"ו יסתמו צינורי הפרנסה, כמ"ש בשל"ה הקדוש. מחלוקה אחת דוחה מאה פרנסות, ואז לא יהיה להם יכולת להחזיק ת"ח, וז"ש ר"ש בן חלפתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל (שהוא כינוי לת"ח) אלא השלום. שנאמר ה' עוז (היינו התוה"ק) לעמו יתן שיעסקו ויהגו בה יומם ולילה, אמנם מאין יבא עזרם ופרנסתם, עז"א ה' יברך את עמו בשלום, וע"י השלום יהי' להם ברכה ופרנסה טובה, ויהי' להם יכולת להחזיק ת"ח ההוגים בתוה"ק יומם ולילה, וע"י שמחזיקים הת"ח ינחלו נחלה גם הם ש"י עולמות בעוה"ב כמו הת"ח עצמן – ובזה י"ל נעוץ סוף הש"ס בתחלתו, מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן דהנה בפרשת שמע כתיב ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך וגו' ובכל מאודך ופירש"י ובכל מאודך בכל ממונך וכו' עיי"ש, והנה איתא בפסחים כ"ב שמעון העמסוני הי' דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלקיך תירא מיד פירש וכו' והקשה בתשו' מהרי"ל סי' א' אמאי לא פי' בעת שהגיע לואהבת את ה' אלקיך, ותירצתי בילקה"ג ח"ר על אגדות הש"ס עפ"י דאיתא בירושלמי את ה' אלקיך תירא אותו ואת תורתו, אמנם שמעון העמסוני לא רצה לפרש כן לפי דלא מצינו אצל התורה הלשון יראה רק מצינו בכמ"ק אצל התורה ענין אהבה. כמ"ש שלום רב לאוהבי תורתך, מה אהבתי תורתך וכו' ע"כ אצל את ה' אלקיך תירא פירש שמעון העמסוני ולא רצה לפרש כירושלמי אותו ואת תורתו. אבל בואהבת את ה' אלקיך שפיר יש לפרש ואהבת את ה' אלקיך אותי ואת תורתו, ורע"ק נמי שדרש את ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח, מודה כי ואהבת את ה' אלקיך היינו אותו ואת תורתו, א"כ מפרשת שמע דכתיב בה ואהבת את ה' וגו' ובכל מאודך, אנו למדין דכשם שצריך לכל בר ישראל לאהוב את ה' בכל בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו כן צריך לו גם לאהוב התורה בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו, ועז"א התנא מאימתי קורין את שמע בערבין, מאימתי יכולים ישראל לקרוא את שמע דכתיב בה ואהבת את ה' אלקיך אותו ואת תורתו. בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך דהיינו בכל ממונך, ולא יהיה מחזי כשיקרא, עז"א משעה שהכהנים שהם מורי התורה ועוסקים בה יומם ולילה נכנסין לאכול בתרומתן, שמקבלים מאת הישראל, וזה ראיה שהישראל מחזיקים אותם על התורה ועל העבודה, ממילא שפיר יכולים לקרות את שמע ולומר ואהבת חת ה' אלקיך אותו ואת תורתו בכל נפשך ובכל מאודך בכל ממונך, דהא זה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומה הוא ראיה ברורה שהישראל הם אוהבים התורה בכל מאודם וממונם, דאל"כ לא היו נותנים חלק מהונם ומאודם להכהנים למען יוכלו לעסוק בתוה"ק וא"ש ודו"ק:
בשער בת רבים ר"פ נח הביא ביד השער על מאמר ריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וכו' כי השומר ברית מילתו דהיינו שלא ראה קרי מימיו או שתיקן עון זה בתשובה, וזכה לש"י עולמות כמנין קר"י. ועוד כתב שם כי יש סגולה גדולה להנצל מעון קרי לכוין בק"ש דערבית לפי שיש בה רמ"ח תיבות כנגד רמ"ח אברים של אדם ובזה מקדש כל אבריו ע"ש ולענ"ד י"ל בזה נעוץ סוף הש"ס לתחלתו, דבסוף הש"ס אמר ריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שמשמר עצמו שלא יבא לידי קרי בלילה ש"י עולמות כמנין קר"י – אך לכאורה איך אפשר לשמור עצמו ואיך וערי מה אפשר להנצל מעון זה שנכשלים בו רוב בני אדם לזה אמר בתחלת הש"ס עמאימתי' כלומר מפני האימה והפחד שיש להם שלא יביאו בלילה לידי קרי ר"ל קורין את שמע בערבין, ובזה מקדשים כל אבריהם לפי שיש בה רמ"ח איברים כנ"ל ודו"ק:
סליק סדר קדשים וטהרות וסליקו להו כולהו ששה סדרים, ברוך השום החונן לאדם דעת מאיר עיני חכמים זקנים עם נערים.