אור ברסלב

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן

מסכת נגעים

מסכת קנים

פ.

ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית, אפי' ת"ח ויודע בודאי שהוא נגע, לא יגזור ויאמר נגע נראה לי בבית, אלא כנגע – עי' בתוי"ט פי"ב מנגעים מ"ה שחקר טעם דבר זה, והביא בשם גור ארי' על רש"י משום דובר שקרים לא יכון דהא כל זמן שלא נזקק הכהן לאו נגע הוא ואיך יאמר נגע וכו'. והוא כתב הטעם כדי שלא יפתח פיו לשטן דהרי אפשר שיחזור ויכהה טרם בוא הכהן ע"ש (ושני הטעמים האלה כתב גם במהרש"א ח"א), אמנם הגור ארי' ז"ל מיאן לומר כהטעם שכ' התוי"ט משום דהוא קאי על רש"י, ולרש"י לא שייך בזה שלא יפתח פיו לשטן שהרי רש"י כתב ע"פ ונתתי נגע צרעת בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר וע"י הנגע נותץ הבית ומוצאן עכ"ל, א"כ אם נגע טמא הוא מתנה טובה היא לבעל הבית, ואפי' יאמר נגע לא פתח פיו לשטן שהרי אדרבה אלקים חשבה לטובה שיהי' נגע טמא ויתוץ הבית וימצא המטמון לכך הוצרך הגור ארי' לומר הטעם משום דובר שקרים לא יכון וכו' כנ"ל – שו"ר בס' תורה תמימה פ' מצורע שהעיר ג"כ על טעם התוי"ט ז"ל – אך מש"ש בתו"ת דהרמב"ם כתב הטעם משום למד לשונך לומר איני יודע – זה לא נמצא בשום מקום ברמב"ם, אלא התוי"ט כתב כן בשם הר"א מזרחי ז"ל שכ' כן בשם רבותיו – וגם מש"ש בתו"ת בזה"ל, ולולי דבריהם היה אפשר לומר הטעם כדי שלא יראה כמורה הלכה בפני הכהן דכן משמע לשון נגע, נגע ודאי, וזה צריך הכהן להורות ולהחליט עכ"ל. לא ידעתי מה חידש דהלא טעם זה כתוב בספר התירה והמצוה על התו"כ פ' מצורע מהגאון מלבי"ם ז"ל, וכ"כ גם הגאון ר' שאול מאמסטרדם ז"ל בס' בנין אריאל פ' מצורע, וע"ש בבנין אריאל שהוסיף עוד טעם על זה, עפ"י מ"ש רז"ל בערכין ובסוטה בוא וראה כמה גדול וקשה כח לה"ר שהרי מרגלים לא תוציאו דבה אלא על עצים ואבנים כו'. למדנו משם כי לא נכון לדבר דבר של גנאי אפילו על עצים ואבנים א"כ י"ל מהאי טעמא אין ראוי לומר נגע נראה לי אלא כנגע עכ"ל – ועיין גם בס' תפארת יונתן פ' מצורע שכתב הטעם כי על הרוב בא נגעי בתים בשביל גסות רוח כדכתיב בית גאים יסח ה' ולכך תקנתו להשפיל עצמו ואע"פ שידע בודאי שהוא נגע יאמר לכהן כמסתפק "כנגע" ולחקור ממנו הדין עכ"ל ובדבריו הקדושים מיושב שפיר למה הקפידה התורה על זה בנגעי בתים דוקא שלא יאמר "נגע" עד שיטמאנו הכהן, (ועי' בתוי"ט פי"ב דנגעים מ"ה מה שכתב בזה), ולפי"ז ניחא משום דנגעי בתים בא על הרוב בשביל גסות רוח וכו' ולכך תקנתי להשפיל עצמו וכו' כמ"ש בתפארת יונתן הנ"ל. –.

ולפי הטעם שכתב הגור אריה ז"ל משום דובר שקרים לא יכון דהא כל זמן שלא נזקק לו הכהן לאו נגע הוא ואיך יאמר נגע נראה לי בבית, יש לפרש דברי הגמ' (ב"מ דף נ"ט) דדרש רבא מ"ד ובצלעי שמחו ונאספו וגו' ולא עוד אלא אפי' בשעה שעוסקים בנגעים ואהלות אומרים לי דוד הבא על אשת איש מיתתו במה, ופלא מאי אפי' בשעה שעוסקים בנגעים וכו' ומה ענינו לכאן אבל לפי מ"ש רש"י שם בד"ה כדדרש רבא וכו' דבת שבע ספק אשת איש הואי משום דכל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו על מנת וכו' ע"ש, א"כ הם שאמרו לדוד הבא על אשת איש מיתתו במה, שקר דברו, שהרי באמת לא היתה בת שבע רק ספק אשת איש ואין כאן חיוב מיתה כלל דמספיקא לא קטלינן ליה, וז"ש ולא עוד אלא אפי' בשעה שעוסקים בנגעים ואהלות והיה להם לידע כי דובר שקרים לא יכון, שהרי בשביל כך איתא במשנה דנגעים אפי' היה ת"ח ויודע שהוא נגע ודאי, לא יגזור ויאמר נגע אלא כנגע, והטעם כמ"ש הגור אריה ז"ל משום דדובר שקרים לא יכון וכו' כנ"ל, ואעפי"כ הם דוברים שקר ואומרים לי דוד הבא על אשת איש מיתתו במה וא"ש ודו"ק:

שם וצוה הכהן ופנו את הבית וכו' אמר ר"מ וכו' על מה חסה התירה על כלי חרסו ועל פכו וכו' אם כך על ממונו ק"ו על נפש בניו ובנותיו, אם כך על של רשע קו"ח על של צדיק – כתב במהרש"א ח"א אם כך על של רשע ק"ו וכו' מפי' הרמב"ם שהצרעת בא על לה"ר וכו' ע"ש, אבל הכא דמיירי בנגעי בתים לא מן השם הזה בא הצרעת אלא בשביל גזל וצרת עין, כדאמרי' בפרק יש בערכין אמקרא זה, על הגזל ופנו את הבית הוא כנס ממון שאינו שלו וכו' ועל צרת עין דכתיב ובא אשר לו הבית מי שמיוחד ביתו לו ולא לאחרים ודו"ק עכ"ל ובמחכ"ת הרמה נעלם מעינו הבדולח דברי התורת כהנים פ' מצורע בפסוק ובא אשר לו הבית, והגיד לכהן ידקדק הכהן כיצד בא הנגע לביתו, לאמר יאמר לו הכהן דברי כבושים, בני אין הנגעים באים אלא על לה"ר שנאמר השמר בנגע הצרעת לשמר מאוד ולעשות זכור את אשר עשה ה' למרים, וכי מה ענין זל"ז אלא מלמד שלא נענשה אלא על לה"ר וכו' עיי"ש הרי מפורש בתו"כ דגם נגעי בתים באים על לה"ר, וצדקו דברי הרמב"ם ז"ל:

והנה הרמב"ם ז"ל כתב כאן דתחלה באים הנגעים בביתו ואם חזר בו מוטב ואם לאו יבא בבגד ואם לא חזר בו עדיין יבוא לגופו ועל עור בשרו, וכ"כ בחיבורו הגדול סוף הל' טומאת צרעת ע"ש בלשונו הזהב, אמנם בתוה"ק כתיב תחלה נגעי אדם ואח"כ נגעי בגדים ואח"כ נגעי בתים, ופלא שכתוב שלא כסדר. ומצאתי בס' דמשק אליעזר פ' מצורע אות כ"ה שהביא בשם ספר אגרת שמואל על מגלת רות דאפשר לומר בהיות נגעי בתים לא היו נוהגים אלא בארץ ישראל, ואחר כיבוש וחילוק שיהיה כל אחד מכיר את חלקו, ונגעי בגדים כתב הרמב"ן ז"ל (בפ' תזריע בפסוק והבגד כי יהיה בו נגע צרעת) דג"כ לא היו נוהגים אלא בא"י, אבל נגעי אדם היה נוהג גם במדבר כמ"ש והנה מרים וגו' ע"כ הקדים אותו ע"ש – ופלא ראיתי בס' בנין אריאל פרשת תזריע שכתב דנגעי אדם ובגדים דינם נהג אף במדבר ע"ש, ולא זכר שר דברי הרמב"ן הנ"ל וצ"ע:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני על השס חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה