ילקוט הגרשוני על השס חלק ג· רבי גרשון שטרן
הקדמה
יתברך הבורא וישתבח היוצר כל בחכמה אשר היה בעזרי ועמד על ימיני לממכני, ואלמלא עזרני לא הייתי יכול לכתוב ספר זה ולגומרו כי בכל עת עסקי בו טרדות רבות סבוני גם סבבוני וראשי נמלא דאגות שונות. וכמה פעמים היו ידי מרתתין ועט סופר אשר בידי נעה ונדה כאשר ינוד הקנה בלב ים. אך בעזר הבורא ית"ש נתפזרו העבים ונפוצו כל ענני המניעות והעיכובים אשר עמדו על ימיני לשטני, וזכיתי לברך על המוגמר.
ה' אלקים קטונתי מכל החסדים אשר עשית את עבדך, כי בכחי החלוש ובידי יד כהה עברתי את נחל האגדה, הוא הנהר הגדול היוצא מעדן גן תלמוד בבלי, ומצאתי בעומק מימיו פנינים יקרים, כזוהר הרקיע מזהירים, משמחי לב ומאירי עין זקנים ובחורים. מה אשיב לך על כל תגמולך עלי?! אין כחי אלא בפה, להללך ולשבחך ולהודות לך בסוד ישרים ועדה ויהי רצון מלפניך כאלו הקרבתי תודה.
אדון כל! הקשיבה לקול רנתי, וקבל ברחמים וברצון את תפלתי, ואל תחרש אל דמעתי ותנתן לי נפשי בשאלתי, אל תשליכני לעת זקנתי, ואל תעזבני ככלות כחי גויתי, השיבני אליך ואשובה חדש ימי כקדם קדמתי בהיותי סגור במעי אמי וחדר הורתי, וגר אלקים דלוק על ראשי ומסוף העולם עד סופו צפיתי. אנא מחה כעב פשעי והעבר את אשמתי, וסלח נא עון חטאתי, אז איתם ומפשע רב נקיתי, ותהיה יציאתי כביאתי.
קולי אל אלקים ואצעקה גם בעד עמו וצאן מרעיתו, אנא ה' אלקי ישראל עד מתי מאנת לשמוע קול שריקות עדרים עדרי צאן קדשים שיות נפזרים, בין שבעים זאבים דובים ונמרים, ואליך אדון כל יצורים, שואגים הושענא מיד צוררים! -- אנא שלח העז את מקנך עם זו קנית ומכור הברזל ממצרים אותם פדית. ומגלות בכל מדי ויון אותם העלית, כאז כן עתה קבץ גלותם, וכנס נפוצותם. והביאם לציון עירך אשר שם צוית את הברכה, ושם יעבדוך ביראה ויתנו לך כתר מלוכה ואחר הדברים האלה על תלונות בני ישראל מבקרי מומין שבספרים וסופרים, השמחים עלי חסרון ישישו כי ימצאו מום בחיבורים או במחברים -- אענה ואשיב אמרים -- ידעתי גם ידעתי כי רבים מבני עמינו המלעיגים על ספרים חדשים, זה אל זה שואלים וזה אל זה ממללים:
מה ראה המחבר "ילקוט הגרשוני" על ככה, ומה הגיע אליו לעשות ספרים הרבה אין ק"ן? על כן יקבלו הרובים את תשובתם:
הנה מודעת זאת לכל באי שער התורה, שכל תלמיד חכם (יהיה מי שיהיה) הוא מצווה ללמוד וללמד לתלמידים, כמאמר חז"ל (רפ"ק דאבות) והעמידו תלמידים הרבה וכדקיי"ל בשו"ע יו"ד סי' רמ"ה מ"ג יעו"ש. ואני בעוה"ר לא זכיתי ללמד לתלמידים כי אם לערך כ"ט שנים דהיינו משגת תרמ"ה לפ"ק שאז נתקבלתי ב"ה לרב אב"ד דפה, עד שנת תרע"ד שאז הביט ה' לארץ ותרע"ד, מפני המלחמה האיומה אשר פרצה בכל מדינות איירופא ותהי לחרדת אלקים, ואז נלקחו תלמידיי היקרים שיחיו לעבודת הצבא, ועי"כ בטלה ישיבתי, ומני אז והלאה לא היה אפשר לי להחזיר עטרה ליושנה וללמד תורה לתלמידים ועל כן ראיתי ונתון אל לבי ללמד לרבים בקסת הסופר אשר בידי, כי גם זה נחשב לתלמוד תורה דרבים, כמ"ש בסה"ק ובייחוד בס' בנין יהושע על אבות דרבי נתן פרק י"ב שמביא מאמר ר"ל בסנהדרין צ"ט ב' כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו שנא' ואת הנפש אשר עשו וגו'. וכתב ע"ז בזה"ל:
ומסתברא שע"י חבור ספר מלמד ג"כ לרבים והרמז זה ספר תולדות אדם (בראשית ה') עכ"ל עיי"ש -- ועל זה תמכתי יתדותי וחברתי בעזהי"ת חבורים רבים בהלכה ואגדה, להיות מלמד להועיל לבני גילי, ואף שהאנשים אנשי שם גדולי תורה אינם צריכים לדידי ולמטלעתי, קוה קויתי כי לאנשים כערכי, ובפרט לבחורי חמד בני ישיבה יהיה תועלת גדול ללמוד בחיבוריי, ולשאוב אל פיהם ממקור מים חיים אשר כריתי, ומבאר חפרוה שרים שרי התורה זי"ע, אשר ממנו הוצאתי להם מים, אין מים אלא תורה שלימה זכה ונקיה מכל מום.
ואולי גם אנשים גדולים בתורה מאורי בית ישראל יתעוררו על ידי לחדש חידושי תורה בכל הענינים המובאים בחיבוריי, ישוטטו רבים ותרבה הדעת, כמאמר חז"ל קנאת סופרים תרכה חכמה. וכל הדן אותי לכף זכות, כמדתו ימדוד לו ה' וידון גם אותו לכף זכות כדאיתא בשבת דף קכ"ז ע"ב עיי"ש. ובזה הנני חותם בתפלה לעני אל עשירו של עולם הקב"ה שיאריך ימי בטוב ושנותי בנעימים עד עמוד הכהן לאורים ולתומים, ויבנה בית עולמים, ושם על הרי בשמים, נעבוד את האלקים ביראה באמת ובתמים, וכל פיות יהיו פונים אל תל תלפיות, כימי עולם וכשנים קדמוניות, אכי"ר.
גרשון ה"ק שטערן בעהמח"ס "ילקוט הגרשוני" י"ב חלקים כדי שלא להוציא הנייר חלק אכתוב מה שאמרתי ב"ה בימים אלו בסוף מס' חגיגה, הדרן עלך חומר בקודש וסליקא לה מסכת חגיגה דהנה בסוף המס' מייתי הש"ס דת"ח אין אור של גיהנם שולטת בהם קו"ח מסלמנדרא וקשה למ"ל קו"ח על ת"ח מסלמנדרא תיפוק לי' מפושעי ישראל דמייתי הש"ס דאין אור של גיהנם שולטת כהם קו"ח ממזבח הזהב וכו' ואטו גריעי ת"ח מפושעי שראל וכבר הרגישו בזה התוס' בעירובין ריש דף י"ט עיי"ש, אמנם י"ל כיון דהקב"ה מדקדק עם הצדיקים אפי' כחוט השערה שנא' וסביביו נשערה מאד, ע"כ שפיר הו"א דבת"ח אור של גיהנם שולטת, לכן אצטריך קו"ח מסלמנדרא דגם בת"ח אין אור של גיהנם שולטת, א"כ לק"מ ונוכל לסיים מס' חגיגה בלא קושיא וז"ש הדרן עלך חומר בקודש, דקודש חמיר, וא"כ הו"א דעל ת"ח לפי שהם קודש מחמיר הקב"ה ומדקדק יותר ממילא וסליקא לה מס' חגיגה בלא קושיא: