ילקוט הגרשוני על השס חלק א· רבי גרשון שטרן
ילקוט גרשוני סימן יא
שלומים מגבהי מרומים לכבוד ידידי הרב החריף ובקי כש"ת מה"י מרדכי שטאססעל נ"י דק"ק מיהלבאך יע"א:
ברך לקחתי לשנה החדשה וברך לו אשיבנה ואשר הקשה לסברת הטו"ז ביו"ד קי"ז ובשאר מקומות דדבר המפורש בתורה להיתר אין כח ביד חז"ל לאסרו א"כ אמאי אסרו חכמים כתם גבי נדה הא בתורה כתיב דם ולא כתם, חידוש גדול בעיני שלא ראה פר"מ נ"י מ"ש בילקוט הגרשוני ח"ר קונטרס אחרון דף מ"ט ע"א וז"ל, ועיי' חת"ס יו"ד ס"ס ק"ט הא דאסרו חכמים כבוש בבב"ח היינו משום דלא כ' בתורה היתר כבוש בקום ועשה כמו בחלב יעשה לכל מלאכה וביום אפי' בשבת וכו' וכו' ע"ש, ומה"ט ל"ק ג"כ מהא דאסרו חכמים כתם גבי נדה אע"ג דמה"ת שרי כדאי' בנדה נ"ח ע"ב מדכתיב דם ולא כתם והבן עכ"ל. ומה"ט איני מובן לדעתי מ"ש החת"ס יו"ד ס"ס ע"ג הא דאסרי חכמים בשר עוף בחלב אע"ג דהתורה התירה בפירוש גד ולא עוף. ולפ"ד חת"ס ס"ס ק"ט מאי קושיא וכי כ' בתורה ש ש היתר עוף בחלב בקום ועשה וצ"ע:
ויעוין בפתחי תשובה אהע"ז סי' כ"ו סק"ה שהעיר איך אסרו חכמים לקדש בביאה משום פריצות הא קידושי ביאה מפורש בתרה להיתר יע"ש, ולפ"ד חת"ס ס"ס ק"ט הנ"ל י"ל דגם בזה לא הוזכר בתורה ההיתר בקום ועשה לכתחלה אלא כי יקח איש אשה ובעלה כתיב היינו דמתקדשת בביאה וזה לא אמרו חכמים דלא תהא מקודשת בביאה דהא באמת אע"ג דאסיר לקדש בביאה מ"מ קידושיו קידושין כמבואר באהע"ז שם ברמב"ם פ"ג מה' אישות הלכה כ"א וע"ש, וא"כ אין כאן עקירת דבר מה"ת וא"ש:
ב ומ"ש פר"מ נ"י בענין מ"ש בילקוט הגרשוני על שי"ט או"ח סי' ש"ג וז"ל שם:
ראיתי בס' קיצור שו"ע סי' פ"ד שהאריך לאסור לישא גאלדענע אוהר עם גאלדענע קעטטע בשבת במקום שאין עירוב, וטעמו משום דהאוהר ל"ה תכשיט כיין שנושא אותו בתוך הטאשע והוא מכוסה והשלשלת זהב ג"כ בטל לגבי האוהר שהוא העיקר ע"ש, וכתב שכ"כ גם בתשו' דברי חיים להגאון מסאנז זצ"ל ח"ב או"ח סי' ל"ג, אמנם בס' ל"ש מביא דבתשו' שואל ומשיב מהדורא קמא ח"ג סי' ל"א מתיר. [ועיין בס' כזר ישראל על הל' שבת סי' כ"א בליקוטי רימ"א ס"ק י"ד שכתב וז"ל, עיין בח"א כלל נ"ו ס"ב שכ' שלא ישא בבגדיו זררגיר חוץ לעירוב שאין זה דרך תלביש. ועיין בשו"ת שואל ומשיב מהד"ק ח"ג סי' ל"א שכתב וז"ל וע"ד הזדיגיר עם רביד זהב על דעתו היא מותר לשאת ואף שמעלתו כ' שהח"צ ז"ל לא נשא רק במקים שיש עירוב וכך כתבו האחרונים לפענ"ד כל שהיא לבוש בבגדיו ובפרט שהוא עם רביד זהב בודאי הותר אף במקום שאין עירוב דהוי תכשיט ולא משאור ע"כ.] והנה אף שדברי קיצור שו"ע נראים ברורים לדינא, מ"מ נ"ל ללמד זכית על המקילים וסומכים אהתירא דשואל ומשיב הנ"ל, כי עיקר הסברא הנ"ל דאוהר שהיא מכוסה בתוך הטאשע נא מיקרי תכשיט אינו מוסכם לדעתי, דודאי אין להכחיש דאיהר של זהב הוי תכשיט (כנראה תמה שהמנהג ליתנו לחתן וכלה לשם תכשיטין ומה שנושאין אותי מכוסה בתוך הטאשע משו"ה עדיין לא אבד מיני' שם תכשיט דכיון ועיקר עשוי לכך לשאת אותו בתוך הטאשע שפיר מיקרי אף שהיא מכוסה, וה"ז דומה למ"ש התוס' שבת לעיל סי' ש"א ס"ק ל"ח וז"ל, מ"ש המג"א כאן דמה שנוהגין אא לשאת מקל בידם לכבוד אסור לצאת בי בשבת דגם הכדים אסר לישא בידי ממש וכו'. מיהו אין מוכרע דשאני לא דעיקר עשוי לכך לישא אותו בידו ושפיר מיקרי תכשיט אף לישא בידי עכ"ל וה"נ דכוותי' כלע"ד לימוד זכות קצת על רוב העולם שנהגו היתר בזה עכ"ל שם:
ועתה כותב לי פר"ח נ"י וז"ל בענין לימוד זכות על רוב העולם רובו ככולו שנהגו היתר לישא בש"ק גאלדעבע אוהר עם קעטטע שכתיב הדר היא בספרי הנחמד ילקוט הגרשוני או"ח סי' ש"ג סק"א, יהרב הג' האבדק"ק פלונית צועק כגד דבריו הטהורים, הבאתי ראיה לדה"ק ממתני' פ"י דעירובין המוצא תפילין מכניסן זוג זוג ר"ג אומר. שנים שנים ומפרש בגמ' טעמא דר"ג משום דשבת לאו זמן תפילין והוי תכשיט כמבואר שם בגמ' ורש"י ז"ל וקשה התינח תפילין ש"ר גלויין ונראין יהיו תכשיט אבל תפילין ש"י דמכוסים בבגדיו מטעם והי' לך לאות ולא לאחרים לאות מאי איכא למימר אלא ודאי כיין דעיקרן עשוי לכך לשאת אותן תחת הבגדים שפיר מיקרי תכשיט אף שהוא מכוסה, וראיה לסברא שכ' בילקה"ג עכח"ד:
והנה אימר על ראשון כו' מ"ש שהרב הג' פלוני צועק נגד דברי, אנכי לא ידעתי מה לו כי יזעק, וכי אני באתי בספרי ילקה"ג להכריע בין הגאון שואל ומשיב בין הגאון דברי חיים זצ"ל, חלילה לי מעשית כדבר הזה כי מר אנכי להכריע בין ההרים הגדולים, הגאון מסאנז ז"ל נודע ומפורסם בכל העולם לגאון וקדוש עליון ומי כמוהו מורה, וגם הגאון בעל שואל ומשיב ז"ל נודע ומפורסם בעולם לגאון אדיר, שכל גדולי דורו כתבו לו תואר רשכבה"ג, וכולם הרצו אליו שאלותיהם בהוראות או"ה, וגם הגאון הקדוש מסאנז ז"ל גופי', שאל מאתו חוות דעת בעסק מקוה, כנדפס בשואל ומשיב מהדורא תנינא ח"א סי' כ"ד כ"ה יעו"ש, א"כ מי בדור הזה כדאי להכריע בין גאונים אדירים כאלה, ולא עלה על דעתי מעולם להכריע ביניהם, כ"א יצאתי ללמד זכות קצת על רוב העולם שסומכים על ההיתר דהגאון ש אל ומשיב ז"ל, שלא יהיו נדונים ח"ו כולם כמחללי שבתות בפרהסיא, וזה עלה בידי תלי"ת עצהיו"ט, אבל בכל זאת ראוי לכל ירא ה' באמת לחוש לדברי הגאוה"ק מסאנז זי"ע ולהחמיר לעצמו שלא לישא מורה שעות של זהב עם רביד זהב בש"ק במקום שאין עירוב:
ומ"ש ראיה לסברתי מעירובין צ"ה דס"ל לר"ג מכניסן שנים שנים משום דהוי תכשיט, לא ידעתי מדוע לא הביא ראי' מהא דקיי"ל בסי' ש"א סמ"ב דמכניסן זוג זוג ולדידן דקיי"ל שבת לאו זמן תפילין עכ"ח הטעם משום דהוי תכשיט אלא דלא מקרי תכשיט אלא כשלובש כדרך שלובשין בחול דהיינו זוג א' אבל טפי לא כד' המהרש"א ז"ל המובא במג"א שם ס"ק כ"ד (ועיי' במחצה"ש שם) ובס' תוס' שבת שם ס"ק ע"ז כתב ואשה אסורה להכניסם וכו' ולא אמרינן דמיגו דהוי תכשיט לאיש הוי נמי תכשיט לאשה וכו' דנשים עם בפני עצמן הם יע"ש, וע' גם בפתחי תשובה החדש על או"ח מהגאון ר' ישראל איסר מו"ץ בווילנא שהביא בשם תשו' באר יצחק סי' ט"ז אם מצא תפילין דר"ת אין להקל להכניסן זוג זוג כיין דהעיקר כרש"י דאינן כשירין לא הוי תכשיט אף למי שרגיל להניחן יע"ש (יזה דלא כפמ"ג שם באשל ס"ק כ"ג יע"ש), עכ"פ מבואר דגם לדידן דקיי"ל מכניסן זוג זוג הטעם הוא משום דהוי תכשיט, וא"כ קשה התינח של ראש דנראין הוי תכשיט אבל של יד דמכוסה איך הוי תכשיט אעכ"ח כסברתי בילקה"ג הנ"ל. ואין לומר דבשבת נושא גם של יד מגולה כי היכי דלהוי תכשיט, ז"א דהא לא מיקרי תכשיט אלא כדרך שלובשן בחול כנ"ל, ובחול הא תמיד הם מכוסה בבגדים, ומ"ש הרמ"א בס"ס כ"ז דבש"י. אין להקפיד אם הם גלויי' או מכוסים, כבר פי' ע"ז המג"א שם ס"ק כ"א דכוונת הרמ"א היינו רק אם נקרעו בגדיו לית לן בה אבל מודה הרמ"א דצריך שיהיה של יד מכוסה בבגדים וכמ"ש בב"י שם בשם המרדכי בשם שימושא רבה יע"ש, ועיין גם במחצה"ש שם ס"ק כ"א דמשמעות הכתוב כך הוא והי' לך לאות ולא לאחרים לאות דהיינו במקום שדרכו להיות מכוסה בבגדים ל"ל בה עכ"ל יע"ש, ולכן הראי' שהביא פר"מ כ"י לסברתי הוא ראי' נכוחה, אמנם אפילו אם המצא ימצא חכם אחד שידחה הראי' מ"מ סברתי בעצמותה היא סברא ישרה לפענ"ד וא"צ סעד לתומכה. אלא דאמרי אינשי כל סברא צריכה לידיד ואוהב, ומובטחני שאוהבי ילכו בה ושונאי יכשלו בה, וימצאו מקום לצעוק עלי כי איתה הם מבקשים, וה' יצילני משגיאות ויראני מתורתו נפלאות אכי"ר. אלה דברי ידידו הדיש"ת גרשון ה"ק שטערן הרב דק"ק מדלודאש והגליל יע"א סימן י"ב:
שוכ"ט לכבוד הרבני וכו' כש"ת מה"ו משה לעהרמאן נ"י ביישוב שאנבערג יע"א:
אחדשה"ט באתי להשיבו על שאלותיו (א) היכן נמצא המאמר השגור בפי כל הכל תלוי במזל אפילו ס"ת שבהיכל ל והנה כבר נשאל ע"ז בתשו' מהר"י אסאד ז"ל בתאו"ח ואינו בידי כעת, אמנם מצאתי מאמר זה בזוהר הקדוש פ' נשא דפוס טשערנאוויטץ דף קל"ד ע"א וכתב סוד עמוק בזה ומשם יראה מעלתו נ"י שמאמר זה אינו כפשוטו וממילא יפלו כל שאלותיו בזה (ב) היכן נמצא המאמר השגור בפי כל, למה נקרא שמו חזיר מפני שעתיד הקב"ה להחזירו לישראל ? הנה כבר כתב בס' שער בת רבים פ' שמיני כי מאמר זה אינו בנמצא בשום מקום וכ"כ הגאון האדיר בעל סדר הדורות בספרו ערה"נ אות ח' חזיר על המאמר הזה שלא היה ולא נברא כי לא מצאנוהו בשום מדרש ע"ש, ומה שאינו בנמצא איך אוכל למוצאו ? (ג) למה הכניס רבינא ורב אשי בגמ' (שבת ק"מ ע"ב) את המאמר דרב חסדא לבנותיו, נקיט מרגניתא בחדא ידי' וכו' וע"ש בפירש"י ז"ל, ולמה נתנו יד לפושעים להתלוצץ על דברי העמרא ? הנה ישרים דרכי הגמרא, צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. ידוע לכל כי התלמוד הוא אוצר כל הידיעות הנחוצות לחיי אדם, ומה חידוש אם רב חסדא גילה רז זה לבנותיו, למען לא יקוצו בהן בעליהן ויהיו חביבות עליהם כשעה ראשונה, וכעין זה מצינו בנדה פרק המפלת, תני' הי' ר"מ אומר מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה מפני שרגיל בה וקץ בה אמרה תורה תהא טמאה ז' ימים כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה, וה"נ כן, ומ"ש מעלתו דהערוך ערך בזר א' פי' בע"א דלא כפירש"י, הנה כבר מובא זה בגליון הש"ס, וגם מ"ש מעלתי דגם בספרי אגדה פי' מאמר זה בע"א, אנו אין לנו אלא דברי רש"י ז"ל, ומי יחוש לטפשים וחמורים המתלונצים על דבריו, יהי להם אשר להם, ואנחנו באור רש"י ז"ל נראה אור מתוק לעינים בכל הש"ס, הפך בה והפך בה דכולא בה כו' (ד) מה חילוק בין שם אברם שנעקר וכל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה, ובין שם יעקב שלא נעקר לגמרי כמבואר בספ"ק דברכות ומה נשתנה זמ"ז ? מאד תמהני עליו שלא ראה מ"ש בזה בס' נחלת שבעה ובדקדוק כוסת הגט סי' מ"ה) דבאברהם ה' שינוי שם משום שינוי מזל וכו' משא"כ גבי יעקב דשינוי שמו לא הי' משום שידוד המערכת רק משום חשיבות וא"כ אין נפקותא אף אם לפעמים חוזר וקורא אותו בשם הראשון כגון בגלותו ובשפלותו בשם יעקב ובגדלותו בשם ישראל עכ"ל בקיצור (ה) מדוע בכל פרק ר"א דמילה לא הביא הגמ' נוסח הברכה של המוהל ואבי הבן רק אצל הפיסקא דמל ולא פרע כאילו לא מל ומה שייכות זל"ז ? ימחול לעיין בספרי ילקוט הגרשוני פ' תזריע מ"ש בזה יע"ש וימצא נחת, וגם ועיין בהגהות ליו"ד שנדפסו בס"ס תוספת שבת, וימצא מ"ש הגאון בן המחבר ביו"ד ס' רס"ה דאי הביא הש"ס הא דת"ר המל אומר כו' אבי הבן אומר כו' בלא הפיסקא דמתניתן תיקשי איך יברך אבי הבן להכניסו אחר המילה הא בעינן עובר לעשייתן לכך מביא הש"ס מתחלה האי פיסקא דמתני' מל ולא פרע כאילו לא מל, ואתי שפיר הא דת"ר המל ימול תחילה ולאחר המילה אבי הבן אומר כו' ואפ"ה הוי עובר לעשייתן כיון דלא פרע עדיין והוי כאילו לא מל אכתי הוי עובר לעשייתן וכדברי הש"ך ז"ל שם סק"א ודפח"ח:
שאל מה כוונת הפסיקתא (המובא בילקוט ס"פ בשלח) ויקרא שם המקום מסה ומריבה התחיל הקב"ה צווח על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה' ע"כ ? חול לעיין בתשו' שבט סופר אאי"ח ס"ס ל"ג ובס' דמשק אליעזר פ' בשלח אות מ"ג דשניהם נתכוונו לד"א בזה ע"ש ודפח"ח. ולענ"ד נראה עפמ"ש השל"ה הק' בפ' לך בפ' ויהי ריב בין רועי וגו' ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך וגו' ושמעתי נחות בתיבת מריבה שאמר בלשון נקיבה ולא אמר אל נא יהי' ריב, אלא ריב כבר הותחל בין הרועים, וע"ז אמר אאע"ה, למען השם יפסיקו דברי ריב ולא יולידו עוד מחלוקת, שכך דרכה של מחלוקת שתמיד עושה פרי ומתרבה, עז"א אל נא תהי מריבה לשון נקבה כאשה המולדת פרי מפרי, ודי בזה שהתחיל הרוב יהיה כזכר שאינו מוליד ע"כ דפח"ח. ועפ"ז י"ל כוונת הפסיקתא קתא דמרע"ה קרא שם המקום מסה ומריבה בלשון נקיבה שמולידה עוד מחלוקת וע"ז התחיל הקב"ה צווח על ריב בני ישראל, כלומר די שהותחל הריב אבל לא יהי' מריבה בלשון נקיבה שתוליד עוד מחלוקות עד לאין סוף ח"ו וא"ש ודו"ק (ז) הקשה על הגאון בעל גור אריה פ' אמור בפ' על כל נפשת וגו' שדחה דברי ר"א מזרחי ז"ל משום דיש ללמוד רביעית דם דמטמא במגע מקל וחומר דעצם כשעורה ע"ש, והקשה מעלתו נ"י הא עצם כשעורה דמטמא במגע הוא הלכה למשה מסיני ואין דנין קו"ח מהלכה, יפה הקשה, וגם אני הקשיתי כן בתשובה אחת (ע' לעיל ס' ט'), אך כעת מצאתי בתוס' חולין דף קכ"ו ע"ב שכ' וז"ל:
עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא אבל לא באוהל פי' בקונטרס דהלממ"ס הוא וא"א לומר כן דמקראי ילפינן לה וכו' ולא הוי הלכה אלא מה שהנזיר מגלח עליו אע"ג דלא מטמא באוהל עכ"ל, וא"כ י"ל דהגור אריה ז"ל כתב כן לשיטת התוס', אמנם באמת לדינא צדקו דברי רש"י, וכמ"ש שם בס' לב אריה לדברי ר"א מזרחי ז"ל חוזר ונראה (ה) תמה מעלתי נ"י על המפורשים שהאריכו לפרש מאמר התמוה במס' מגלה מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, ולא ראו מ"ש בספר אבודרהם בסדר תפלת פורים בשם בעל המנהגות, דבימים הקדמונים היה פיוט אחד שעל ר הבית האחד עונין ארור המן ועל הבית האחר עונין ברוך מרדכי, וצריך צילותא שפעמים שאין אדם מתכוין וטועה, והרב ר' יצחק עשה פיוט בדוגמא זו עכ"ל. הנה בח"א שלי למס' מגלה הבאתי פי' זה בשם ספר האשכול, ולא ראיתי, שכ"כ גם בספר אבודרהם, אמנם כעת מצאתי שכבר מובא פי' זה בדרכי משה או"ח ר"ס תרצ"ה בשם המנהגים ע"ש (ט) הקשה על הרמב"ם פי"ב מה' שחיטה הלכה י"ד, ולא ישחוט עד למחר, הלא מחר הוא י"ט, וא"כ אסור לשוחטו מצד דאיתקצאי בין השמשות של ערב חו"ט, דהי' אסור אז לשוחטו מצד ספק איסור דאותו ואת בכו, ובהשמ"ש הוי איקבע איסורא דגם להרמב"ם ספיקו לחומרא מן התורה, ואין לומר דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן, דהא במוקצא מחמת איסור דאוריי' כתב שעה"מ ופמ"ג דאמרינן מוקצה מחמת יום שעבר כמובא בספרי ילקה"ג ח"ב אות מוקצה ע"ש. כבר קדמו בזה בס' תורת יחזקאל בחידושים למס' ביצה ע"ש. ובדוחק י"ל כוונת הרמב"ם כמ"ש רש"י ס"פ בא, יש מחר לאחר זמן. הכ"ד ידידו דוש"ת, גרשון ה"ק שטערן הרב דק"ק מ'דלודאש והגליל יע"א:
יתר התשובות יבואו אי"ה בשאר החלקים:
תושלב"ע:
סוף הספר