ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תרצב
א במג"א סק"א מי שאין לו מגילה לא יברך שהחיינו על משלוח מנות וסעודה דזהו דבר הנהוג בכל יום ובכל שבת וי"ט (ועוד) דהא לא תקנו כלל ברכה עליהם וכ' בהגהות חת"ס ז"ל כמ"ש המהרש"ל בסוכה דף מ"ו ע"א כי אין שייך שהחיינו היכי דלא שייך ברכה אחרת עיי"ש - והנה המהרש"א שם חולק עליו וכ' ודאי דמצינו ברכת שהחיינו שפיר בלאו ברכה אחרת כגון ברואה חבירו לאחר ל' יום ע"ש. ואולי מה"ט כ' המג"א ב' טעמים (עיין בלבושי שרד) טעם א' אליבא דמהרש"א וטעם ב' אליבא דמהרש"ל -- והנה מה שלא תקנו באמת ברכה על משלוח מנות כ' הפמ"ג דהוא כמו צדקה דאין מברכי' עלי' יען והיא תלוי' בדעת אחרים ושמא לא ירצה לקבל ע"ש. ומזה מקשים כל המפורשים לדעת הרמ"א בסי' תרצ"ה ס"ד דאפי' אם אינו רוצה לקבל או מוחל לו יצא י"ח משלוח מנות א"כ הדק"ל דהי"ל לברך אקב"ו אל משלוח מנות ונדחקו בזה, אמנם י"ל דס"ל לרמ"א כאידך תירוצים דלא מצינו ברכה על מצוה שכלית כי אם על מצוה חוקייה א"כ הרי כתב בתשו' חת"ס או"ח סי' קצ"ו דס"ל לרמ"א דטעם משלוח מנות להרבות השלום והריעות היפך ממלשינות המן שאמר ישנו עם א' מפוזר ומפורד פי' במקום שראוי להיות עם א' הנם מפוזרים ומפורדים במחלוקת לכן תקנו משלוח מנות ולכך סובר דכיון ששלח והראה חבתו אעפ"י שזה מוחל לו כבר יי"ח ע"ש, א"כ משלוח מנות הוא רק סניף למצות אהבת ריעים והבאת שלום בין אדם לחבירו וכיון שאין מברכין על הני מצות גופייהו מאחר שהם מצות שכליות כ"ש שאין לברך על משלוח מנות שהוא רק סניף להם וא"ש: (ב) במחבר ס"ד מי שהוא אנוס כו' יכול לשמוע קריאתה מבעוד יום מפלג המנחה -- ובמג"א סק"ו כ' נ"ל דאפי' בשבת מותר לעשות כן כשיש לו איזה אונס אך יש לאסור דאין קורין המגילה בשבת, והקשה בהגהות מהרב"פ וכן בת' חת"ס או"ח סי' קצ"ה כיון דאין העולם טרודים רק האיש שיש לו האונס א"כ ל"ש גזירה דשמא יעבירנו וכמ"ש הר"ן (מובא בב"י סי' תקפ"ח) דלכך לא גזרו במילה בשבת שמא יעביר תינוק או אזמל ד"א בר"ה משום דאחרים שאין טרודים יזכירוהו, ותי' הג' מהרב"פ כיון שכבר גזרו חז"ל במגילה שלא לקרותה בשבת חלה בלא פלוג ולענ"ד הדבר פשו דהר"ן סבר הכי מ"מ שאר הראשונים שתי' קושיתו במילה באופנים אחרים עכ"ח דס"ל דלא אמרי' דאחרים שאין טרודים יזכירוהו ואליבייהו שייך גם כאן גזירה דש"י וכתב המג"א שפיר דיש לאסור: