אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן

סימן תרצ

סימן תרפט

א במחבר ס"ג הי' כותבה כו' אם כיון לבו לצאת י"ח יצא הנה לכאור' קשה דהלא כ' המג"א בסי' ס' סק"ג דבמצוה דרבנן לכ"ע א"צ כוונה ומה נשתנה מגילה משאר מצוה דרבנן, וראיתי כת' כתב סופר או"ח סס"י ק"ז שכ' דמגלה לכ"ע בעי כוונה משום דהוא לפרסומי ניסא וכ"כ הה"מ בה' מגילה ע"ש. והנה ידוע דבדבר שאינו מובן א"א לתרץ קושי' ודברי הה"מ אינם מובנים לנו, דמ"ש מגילה משאר מצות ואי משום פרסומי ניסא, אם מכוין לבו רק להבין מה שמוציא מפיו סיפור הנס שנעשה לאבותינו המבואר בהמגילה כבר איכא פרסומא ניסא ואף אם אינו מכוין לצאת י"ח מצות קריאת המגילה וכבר העיר מ"ז בס' בית יצחק למס' מגילה דף נ"ד בדה"ס ע"ש:

ועכ"ח לתרוצי להך קושי' צ"ל כמ"ש עוד בכ"ס שם דמגילה שאני משום דהיא דברי קבלה וכדבדי תורה דמי (וכ"כ הפמ"ג בסי' ס' באשל סק"ג) ושוב ראיתי שגם בס' ישועות יעקב כאן כתב לתרץ קושי' זו דמגילה שאני דדברי קבלה כדברי תורה דמי, וכתב דלפ"ז י"ל דבמגילה של לילה כיון דכ"ע מודים דאינו רק מדרבנן ואינו בכלל דברי קבלה דבמגילה כתיב והימים האלה נזכרים ונעשים אלא דאח"ז תיקנו רבנן לקרות המגילה בלילה בזה י"ל דא"צ כוונה ע"ש והוא דבר חדש -- אמנם לפימ"ש בהגהות חכמת שלמה סי' תרצ"ה עפ"י רש"י תענית ט"ו א' בד"ה ובקבלה דפי' שם דלא נקרא דברי קבלה רק מה שנא' לצוות לישראל אבל מה שנא' דרך סיפור לא הוי דברי קבלה ע"ש, א"כ ה"נ לענין הך כללא דד"ק כד"ת דמי י"ל דדוקא לענין עשייה כיון דכתיב ותכתוב אסתר וגו' להיות עושים את שני הימים האלה גם כתיב קיימי וקבלו היהודים וגו' להיות עושים שני ימים וגו' וכיון דבעשיי' כתיב ציווי וקבלה לכך נחשב דברי קבלה והוי כד"ת אבל לענין זכירה דהיינו קריאת מגילה לא כתיב ציווי וקבלה רק סיפור והימים האלה נזכרים ונעשים הוי רק דרך סיפור דברים זה לא הוי דברי קבלה ודינו רק כדרבנן ע"ש א"כ הד"ק לדוכתא וצ"ע - מיהו בגון דברי הגהות ח"ש הנ"ל דלענין זכירה לא כתיב ציווי וקבלה, יש להעיר מרש"י סוף מגלת אסתר על וימי הפורים כו' וכך קבלו עליהם שימי הפורים לא יעברו וזכרם קריאות המגלה לא יסוף כו' ע"ש ואין להאריך יותר: (ב) במחבר סי"ד אין מדקדקין בטעיותיה כו' -- בהגהות חכמת שלמה נ"ל דהיינו דוקא ביחיד אבל בצבור חוזר ובעינן דוקא שיקרא כפי הקרי והטעם מבואר בחידושי:

ג במחבר סק"ז צריך שיאמר כו' ארורים כל עובדי אלילים וכו' - בטור כתב בשם הירושלמי שצ"ל ארורים הרשעים כו'. ובקונטרס תל תלפיות מביא בשם ח"א שנכון יותר לומר כלשון המחבר דהא איתא בגמ' בכמה דוכתי דגם העובר על איסור דרבנן נקרא רשע ואם יאמר ארורים כל הרשעים מי יודע אם אינו מקלל ח"ו גם את עצמו בזה לכך טוב יותר לומר ארורים כל עובדי אלילים כל' המחבר. (ד) במג"א ס"ק כ"ב דבר הנגזר במנין וכו' ובטל הטעם צריך מנין כו' וכל דבר שהוא רק משום חששא ועברה החששא א"צ מנין אחר כו' כתב בס' שמן המאור כוונתו דכל דבר שנאסר במנין משום טעם ודאי, אפי' עבר הטעם צריך מנין אחר להתירו, אבל היכא שאסרו רק משום חשש ספק, אם עבר החשש א"צ מנין אחר להתירו. ובזה יישב לנכון קושי' הפליתי יו"ד סי' י"ב סק"ב על הרמ"א שם, דהתם נמי טעמא הוא משום חששא שמא אפיקורס הוא ועכשיו דעברה החששא דאין דרך עובדי ע"ז בכך שרי ודו"ק:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה