ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תרעט
א במחבר ס"א בערב שבת מדליקין נ"ח תחלה וכו', כ' הפמ"ג במשבצות דלא יתן נרות של שבת על השולחן עד אחר שהדליקו נ"ח ע"ש טעמו בזה וכן ראוי לנהוג:
ב בשערי תשובה מביא הברכי יוסף שכ' בשם מהר"ש אבוהב יש ליזהר להתפלל מנחה בע"ש של חנוכה ואח"כ להדליק נ"ח כי תפלת מנחה נגד תמיד של בין הערבים ונ"ח זכר לנס הנעשה בנרות המנורה הנדלקת אחר תמיד של בין הערבים עכ"ל, ולפי שראיתי שרבים אין נזהרים בזה לכן כתבתיו: (ג) במג"א סק"א אשה שהדליקה תחלה נר שבת לא תדליק שוב של חנוכה אלא תאמר לאחר להדליק והקשה הפמ"ג הא כל מילתא דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משוי ע"ש. ועיין בתשו' אדמ"ו זצ"ל בהר"ם שיק חאהע"ז סי' קכ"ט מ"ש בזה, ולענ"ד נראה דהנה במנחת חיכוך מצוה קנ"א הביא סברת מחנה אפרים דדוקא היכא שאם יעשה הוא יתבטל המעשה אז לא מלי משוי שליח אבל כל היכי דמעשה אינו בטל אי עשה בעצמו רק איסורא רביע עליו מצי משוי שליח ע"ש, א"כ ה"נ אם הדליקה כ"ח אפי' אחר שקבלה שבת ודאי יצאה י"ח דהא המעשה היתה יכולה להיות בהיתר אם לא היתה מקבלת שבת תחלה ובכה"ג ל"א כ"מ דארל"ת א"ע לא מהני, וכמ"ש בהגהות דגול מרבבה ליו"ד סי' י"א ע"ש, וכל היכא דהמעשה אינו בטל אי עשה בעצמו שפיר מצי משוי שליח וא"ש: