ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תרנא
א במחבר ס"א ומצוה לאגדם בקשר גמור כו' ואם לא אגדו מבע"י כו' א"א לאגדו ביו"ט כו' אלא אוגדו בעניבה - בס' חמדת הימים וגם בס' עבודת הקודש להחיד"א ז"ל כתבו דמותר לקשור הלולב בעלין של לולב אף ביו"ט כי לא שייך קשירה בעלין. ובאשל אברהם להגאון מבוטשאטש כתב דצל"ע בזה בש"ס. ובס' בכורי יעקב סק"ד כ' ח"ו להתיר קשירה בי"ט בעלי לולב דדוקא דבר הראוי למאכל בהמה כ' הרמב"ם פ"י מה' שבת דאין בו משום קשירה אבל עלי לולב לא מקרי ראוי למאכל בהמה כדמוכח בסוכה ממה דאמרי' דאין שביעית נוהג בו רק מדין עצים (ד' מ'). ועוד אי ס"ד דיש תקנה עלי עלי לולב למה לי' לאוגד כאגודה של ירק יאגוד כדרכו ע"י עלי לולב וכו' ע"ש:
ב ברמ"א ס"א ויש לקשור ההדס גבוה יותר מן הערבה טעם במג"א כ' דהטעם עפ"י הקבלה ובלבוש נתן נועם ע"פ הנגלה וע' במחצה"ש. ובביאור גר"א ז"ל כתב שהוא ע"פ המדרש הדס דומה לעינים וערבה דומה לפה א"כ ההדס גבוה יותר ע"ש:
ג במג"א סק"ו בידו הימנית. משום דהני תלתא מצות ואתרוג חדא מצוה (גמ') ויש מקשים ל"ל האי טעמא ת"ל דכל דבר שמברך עליו צריך ליטלו בימינו - ע' בהגהות חכמת שלמה שכ' מיהו נראה דקושיית המג"א לק"מ כו' ופלא בעיני שלא ראה שכל דבריו כתובים בס' אלי' רבה סק"ח ע"ש: (ד) כ' בס' בכורי יעקב ס"ק י"ח גידם שאין לו זרוע כלל יטול הלולב בשיניו וגם יכול לברך עיי"ש באורך ודלא כפמ"ג:
ה במחבר ס"ו אם עשה כו' דלקיחת ע"י ד"א שמה לקיחה כו' אבל אם אינו דרך כבוד כגון שנתן הלולב בכלי ונטלו לא יצא -- כ' בס' תורה תמימה פ' חקת דכיון דהחסרון הוא רק משום דאינו דרך כבוד א"כ אם נטל הד' מינים בכלי זהב וכסף וכדומה יוצא כיון דגם בכלי נקרא לקיחה וגם הוי דרך כבוד, מזה נראין מבוארין מאד דברי רמב"ם פ"ז הי"א מלולב שכ' ת"ל, אבל אם נתן את המינים האלו בעציץ או בקדירה ונטלן לא יצא י"ח עכ"ל, מבואר מזה דבכלי יפה וחשובה יוצא, והוא כמש"כ, ולפי"ז תימא גדולה על בעלי השו"ע סי' תרנ"א ס"ז שכ' בסתם שאם נתן הלולב ומיניו בכלי לא יצא בעוד דלפמ"ש יש עיקר ויסוד גדול לחלק בין ערך ותכונת הכלי ולדינא צריך תלמוד עכ"ל. [שו"ר שנעלם מבעל תורה תמימה שכבר התעורר בזה בס' חמד משה סק"ד ע"ש]:
ו בא"ר סקט"ז כ' בשם הכלבו דמה שהופכין האתרוג קודם הברכה אין זה נוי מצוה אלא בזוי מצוה, ובס' בכורי יעקב ס"ק כ"ב כ' שגם בס' חמדת ימים קרא תגר על מנהג זה ע"ד נסתר, וגם ע"פ הרוב העולם אין נזהרין ליטלו הפוך מעל השלחן אלא נוטלין אותו כדרכו ואח"כ הופכין אותו ומברכין תה אינו מועיל כיון דמעת שנטלו כדרכו כבר יצא, ולכן נ"ל דיותר טוב הוא לעשות כתקנה האחרת שהביאו הפוסקי' דהיינו שלא ליטול האתרוג כלל בידו עד לאחר הברכה עכ"ל:
ז במחבר סי"ד לא יוסיף מין אחר על ד' המינים משום בל תוסיף - בטור כתוב דוקא אם נטלו לשם מצוה והקשה הב"י דהא איתא בר"ה דף כ"ח דלעבור בזמנו לא בעי כוונה (וע' במג"א ס"ק כ"ז ובא"ר ס"ק ל"ח מ"ש בזה), ובס' בכי"ע בתוספת בכורים כ' דל"ש בזמנו לא בעי כוונה רק בניכר הדבר מצ"ע שעושה לשם מצוה כגון הישן בשמיני בסוכה או בכהן המוסיף ברכה וכה"ג שניכר שעושה לשם מצוה, אבל מה היכר יש כשנוטל גרוף של זית וכדומה שעושה לשם מצוה כיון דבמין זה לא צותה התורה מצוה כלל וכי יאסר לטול בידו ביום א' של סוכות מיני נטעים חוץ מד' מינים כמ"ש הר"ן בחדושיו בסנהדרין ולכן אינו עובר רק אם מכוין בפי' לשם מצוה עכ"ל:
ח במחצה"ש ס"ק כ"ז הביא שיטת התוס' סוכה ל"א ב' ד"ה הואיל דהא דקאמר בסנהדרין דף פ"ח ע"ב למ"ד א"צ אגד האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי היינו לענין דאין זה כל המוסיף גורע דלעולם ידי מצוה יצא אלא דעובר על בל תוסיף ע"ש - וראיתי מקשים כיון דעובר על בל תוסיף היאך יוצא ידי המצוה הא הו"ל מצהב"ע, ואין לתרץ דאין המצוה בא ע"י העבירה, וכמ"ש תוס' סוכה ל' א' ד"ה משום בלולב של אשירה, דדוקא כשהעבירה מסייע למצוה אמרי' מצהב"ע ע"ש, דכבר כ' האחרונים ז"ל דאם עושה עבירה בשעת המצוה אז בכל ענין הוי מצהב"ע אפי' אם העבירה אינו מסייע להמצוה וראי' לזה ממה שהקשו התוס' שם ל"ל קרא דאין יוצאין במצה של טבל ת"ל מ' מצהב"ע ומה קושי' הא האיסור טבל אין גורם המצוה דאם לא הי' טבל ודאי דהי' יוצא א"ו אם בשעת מצוה עושה עבירה בכל ענין הוי מצהב"ע, (ע' תשו' מהר"ם שיק או"ח סי' רס"ב ד"ה ומ"ש מעלתו כו'. וס' עט סופר ח"ב דף י"ב), וא"כ הדק"ל היאך יוצא ידי מצוה אם עובר בשעת המצוה אלאו דבל תוסיף -- ונלע"ד דבר חדש בעזהי"ת דלא אמרי' מצהב"ע אלא אם העבירה באותו הדבר שמקיים המצוה אז העבירה פסול המצוה כגון בלולב הגזול ומצה של טבל וכדומה, אבל כאן שהעבירה על תוספת מין אחר והמצוה היא בד' מינים ל"ש לומר מצהב"ע כי המצוה בדבר אחר והעבירה בדבר אחר ובכה"ג לא מצינו שיהא אלים כח העבירה לדחות המצוה, ושפיר כ' התוס' דאע"ג דלענין בל תוסיף ל"א האי לחודי' קאי וכו' אבל לענין שיופסל המצוה אמרי' האי לחודי' קאי ולא אמרי' בי' מצהב"ע ודו"ק וא"ש:
ט בהגהות חכמת שלמה סס"י זה כתב דמותר לקנות אתרוג ביו"ט א' של סוכות (כשאין המוכר רוצה ליתן לו במתנה ע"מ להחזיר כנ"ל כוונתו בזה) ומבאר בזה הפיוט ליום ב' של סוכות קיחתם בדמים יוכשרו לשם איום ראוים להנטל בזה ראשון יוס' עיי"ש, ולענ"ד צ"ע דמנלן להתיר שבות דמקח וממכר במקום מצוה והרי קי"ל בכמה מקומות דהעמידו חכמים דבריהם אפילו במקום מצוה, וע"ד הפיוט הנ"ל נלע"ד כוונת הפייטן כמ"ש במחנה אפרים ה' קנין משיכה דצריך לפרוע קודם החג עבור הד' מינים דביום ראשון בעינן לכם וכל כמה דלא יהיב דמי אין לו בהם רק קנין משיכה שהוא מדרבנן ואנן בעינן לכם מדאורייתא, וז"ש קיחתם בדמים דוקא יוכשרו לשם איום, כיון דבעינן לכם מדאוריי' וכשיקנה אותם בדמים ולא במשיכה לחוד אז, ראוים להנטל אפילו בזה ראשון יום דבעי' לכם מדאוריי' ודו"ק. [שו"ר בהגהות חכמת שלמה לקמן סי' תרנ"ה שמביא דהמג"א בסי' ש"ו ס"ק ט"ו כתב דאסור לקנות אתרוג או שופר ביו"ט וע"ש במחצה"ש, והוא רוצה להביא ראיות נגד המג"א וסיים וצ"ע בזה, לדינא כעת]: