אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן

סימן תרלז

סימן תרלו

א במג"א סק"א צ"ע על מה שנדחק במהרי"ל ומביא בשל"ה היאך יוצא אדם מסוכה לסוכה ע"ש דהא קיי"ל כחכמים שמותר לצאת מסוכה לסוכה -- והא"ר כתב ואפשר דמ"מ יש לאדם למנוע לחוש לדברי האוסר, והפמ"ג השיג עליו דא"כ הי' ראוי למנות ולהחמיר גם בסוכה שאולה דהא בהא תלי' כמבואר להמעיין בש"ס סוכה כ"ז ב' ע"ש -- ונלע"ד עפמ"ש בילקוט הרועים ח"ר דף ס"ב ע"ד בשם הפנים יפות כ' אמור דר"א לשיטתו בסוכה י"א ענני כבוד היו וכל משך היותן במדבר היו בסוכה אחת לכך ס"ל דאין יוצאין מסוכה לסוכה אבל ר"ע דס"ל דסוכות ממש עשו להם בכ"מ שחנו לכך ס"ל יוצאין מסוכה לסוכה ע"ש. והנה אנן קיי"ל כר"א בזה דענני כבוד היו כמבואר בטוש"ע לעיל סי' תרכ"ה, הלכך אע"ג דקיי"ל בזה כחכמים דיוצאין מסוכה לסוכה וסבירא לן דא"צ שיהי' ממש דומי' דענני כבוד, מ"מ ראוי לחוש לדברי ר"א ולעשות דומי' דענני כבוד כיון דבזה קיי"ל כוותי' דהיו ענני כבוד, והתינח לענין לצאת מסוכה לסוכה, אבל לענין סוכה שאולה דאין טעם לפסול משום ענני כבוד בזה אין מקום להחמיר ולחיש לדברי ר"א ואיש:

ב במג"א סק"ג וצ"ע שנהגו קצת לעשות סוכה ברה"ר וכו' עיין בס' בית מאיר ובס' אשל אברהם להגאון מבוטשאטש זצ"ל שלמדו זכות על המנהג וע"ע אריכות בזה בס' דרשות דברי שאול דף כ' ע"ש:

ג במחצית השקל מבאר באריכות דברי המג"א במ"ש ע"ד רש"י סוכה דף ל' סתם כותים גזלי ארעתא מישראל נינהו ושמא אותו קרקע מישראל הוה עכ"ל, מלשון זה לכאור' משמע דאי גזלי מגוי מותר וא"כ הי' מתיישב המנהג שעושים סוכה בר"ה דהא ישראלי' מחלי ובעכו"ם לא איכפת לן אפי' לא מחלי, ועז"כ המג"א דאין מרש"י ראי' להמנהג דהא קיי"ל גזל גוי אסור אלא דכוונת רש"י דבגר ליכא משום מצהב"ע, וה"ט י"ל דרש"י לטעמי' דס"ל פ"ד דסנהדרין דגזל גוי אינו אסור אלא מדרבנן משים חילול השם קליש אסורי' ולא מקרי מצהב"ע, ולפ"ז דבגוי ליכא משום מצהב"ע הוצרך רש"י לומר דגזלי מישראל כדי ליישב דברי רב הונא לכל שני הפירושים שכ' רש"י שם אהא דאמר ר"ה דליהוי יאוש ביד גוי וש"ר בידכם ופרש"י וקסבר יאוש גרידא לא קני אבל יאוש וש"ר קני, ואי נמי קני מצהב"ע הוי עכ"ל ורצה רש"י ליישב אפי' נאמר דר"ה ס"ל יאוש גרידא קני ואין האיסור כ"א משים מצהב"ע וכיון דבגוי ליכא משום מצהב"ע כנ"ל הוצרך לומר דגזלי מישראל תה יספיק ליישב דברי רש"י וכו' עיי"ש והנה קשה לי טובא על מ"ש דזה יספיק ליישב דברי רש"י (א') מה בכך דגזל גוי אינו אסור רק מדרבנן הלא רש"י סובר דאפי' באיסור דרבנן שייך מצהב"ע כמ"ש בפסחים ל"ה ב' ד"ה דמאי הא לא חזי לי' ע"ש וכן כתב עוד בפסחים ל"ט ע"א במתני' ד"ה ובדמאי ובמעשר ראשון וכו' ואע"ג דמעשר ירק דרבנן הוי' לה מצהב"ע עכ"ל (ב.) הלא רש"י אליבא דרב הונא קאי והוא סובר בהדי' בב"ק קי"ג ב' דגזל נכרי מדאוריי' אסור ע"ש וצ"ע. ובחידושי לסוגי' דמצהב"ע הבאתי בשם האחרונים שכ' דבגזל עכו"ם ל"ש מצהב"ע כיון דהעבירה כבר עברה ובשעה שעושה מצוה אין העבירה עוד בעולם דמ"ע דוהשיב את הגזילה ל"ש בגזל נכרי רק בגזל מישראל מש"ה הוצרך רש"י לפרש דגזלי ארעתא מישראל, ולענ"ד ז"א דכבר כ' בחידושי חת"ס ז"ל דחילוק זה בין היכי דאיכא עבירה בשעת המצוה או לא תלוי במחלוקת ר"י ור"ת, דלר"ת הרי ס"ל דאע"ג שכבר קנאו מ"מ שייך בו מצהב"ע ועכ"ח דס"ל כיון שבא ע"י עבירת הגזל הוי מצהב"ע וממילא דליכא סילוק:

וא"כ רש"י שכתב וא"נ קני מצהב"ע הוי עכ"ח דס"ל כרית וא"כ ממילא שייך מצהב"ע גם בגזל נכרי והדק"ל - ואולם האמת יורה דרכו דל"ש מצהב"ע בגזל נכרי וכמ"ש המג"א בשם ש"ג ורי"ו וכ"כ הרמב"ן במלחמות בסוגי' דאוונכרי כמובא בהגהות מהרב"פ ז"ל לכא, וטעמא דמלתא נ"ל עפי"ד תשו' יד אליהו סי' כ"ג שכ' נבאר הא דאמרינן דלולב וציצית הגזולין פסולין מצד מצהב"ע ואמאי לא נימא בהו עשה דוחה ל"ת, וכתב משום דעדיין איתא בהשבה ואיננו שלו ואפי' אי קנאו ביאוש וש"ר מ"מ המצוה הוא שיחזיר החפץ בעין וזה שלא עשה כן שנאוי הוא אצל המקום ול"ש עדל"ת דהתורה ציותה להשיב וכנאמ' שונא גזל בעולה ע"ש להרחיב הביאור במתק לשונו, והתינח בגזל מישראל דשייך מ"ע דוהשיב אבל בגזל נכרי דליכא מ"ע דוהשיב כנ"ל בשם האחרונים שוב אמרינן עדל"ת ול"ש מצהב"ע ושפיר הוצרך רש"י לפרש דגזלי מישראל כדי ליישב דברי ר"ה אפי' אי סבר יאוש קני ואין האיסור רק משום מצהב"ע (שו"מ בהגהות חכמת שלמה לקמן סי' תרמ"ט שכ' ג"כ דבגזל נכרי אפי' אי אסור מה"ת ל"ש מצהב"ע משום דבגזל נכרי שפיר שייך עשה דוחה לית עיי"ש דאתי עלה מטעם אחר ולענ"ד כמ"ש) וא"ש: ועוד נ"ל לתת טעם לדבר דגזל נכרי אין בו מצהב"ע דהנה מבואר בתוס' ב"ק בסוגי' דצנועין ומוסבר יפה בשו"ת עטרת חכמים להגאון מהרב"פ זצ"ל דלכך לא מהני יאוש מטעם הפקר משום דאינו הפקר לכל אלא לגזלן כיון דחייב להשיב וצריך החפץ כדי להפטר בו מן הנגזל דא צריך לשלם או החפץ גופא או דמים ע"ש. וא"כ התינח. בגזל מישראל דשייך מ"ע דהשבה בל בגזל מנכרי דל"ש מצות השבה שפיר י"ל דיאוש מהני מטעם הפקר והוי הפקר לכל. [או כמ"ש בילקוט הגרשוני ח"ב אות יאוש דבישראל ל"מ יאוש מטעם הפקר משום דאין יכול להפקיר דבר שאינו ברשותי' אבל בגזל מנכרי דהוא יכול להפקיר דבר שאינו ברשותו כמ"ש במלא הרועים כלל בן כח אות כ' דנכרי יכול להקנות דבר שלא בא לעולם, ודבר שלב"ל ודבר שאינו ברשותו שוין המה לענין זה כמבואר בפליתי יו"ד סי' פ"ד סק"ב ע"ש, א"כ נכרי דמקנה דבר שלב"ל ה"ה דיכול להפקיר דבר שאינו ברשותו ומהני יאוש שלו באמת מטעם הפקר). וא"כ כיון דיאוש נכרי מטעם הפקר בודאי ל"ש בו מצהב"ע כיון דכל אדם יכול לזכות בו מן ההפקר וגם הגזלן זוכה בו מן ההפקר, וע' בתשו' כתב כופר או"ח סי' קכ"ה שכ' ג"ש דלמ"ד יאוש מטעם הפקר ל"ש מצהב"ע ע"ש והוא ברור, וא"כ דבגזל נכרי לכ"ע יאוש מטעם הפקר שוב לית בי' מצהב"ע, שפיר הוצרך רש"י לפרש גזלי מישראל דוקא וכנ"ל: וארווחנא ליישב בזה קושיית התוס' במס' ב"ק דף ס"ו, לשיטת ר"ת דס"ל דגם לאחר הקנין שייך מצהב"ע, א"כ מה מקשה אביי לרבה מקרבנו ולא הגזול ש"מ יאוש לא קני דילמא לעולם קני רק פסול משום מצהב"ע, ולפמ"ש דבגזל נכרי ל"ש מצהב"ע בין מטעמים שכתבנו בין מטעמים שאינם גלויים לנו עכ"פ הדין דין אמת וכמ"ש בש"ג ורי"ו וברמב"ן במלחמות דבגזל נכרי ליכא מצהב"ע, ממילא מיושב שפיר קושי' התוס' הנ"ל, דהנה הקשה בס' ים התלמוד על ב"ק למה לי קרא קרבנו ולא הגזול תיפוק לי' דהוי זבח רשעים תובעה, וכמו שהקשו התוס' ריש חולין למה לי קרא למעט אינו שב מידיעתו דאינו מביא קרבן על שגגתו ת"ל דהוי זבח רשעים תועבה ותי' דאצטריך למעט היכי שחזר בתשובה אח"כ ע"ש, א"כ כאן הדק"ל למ"ל קרבנו ולא הגזול ת"ל דהוי זר"ת ואין לומר דמיירי שחזר בתשובה דהא החפץ בידו ולעולם איכא מצוה שיחזיר החפץ בעין. ונלע"ד לתרץ דאצטריך קרבנו ולא הגזול בגזל מנכרי דרין עליו חיוב דהשבת הגזילה וכנ"ל א"כ שפיר איכ"ל שחזר בתשובה אח"כ וכתוס' חולין הנ"ל וא"ש. א"כ כיון דקרא דקרבנו ולא הגזול עכ"ח מיירי בגזל נכרי שפיר הוכיח אביי דיאוש לא קני דאין לומר דפסול משום מצהב"ע דהא בגזל נכרי ל"ש הצהב"ע וא"ש. [ובמש"ל דבגזל נכרי אמרי' עדל"ת מצאתי כעת בילקוט הרועים ח"ב אות גזל עכו"ם שכתב ג"כ כן וטעמו עפמ"ש בשו"ת חכם צבי סי' כ"ז דגזל עכו"ם דאסור לא משום לתא דנכרים קפדינן אלא בעבורינו למען נקנה בנפשותינו דעות אמתיות ומדות טובות והרי גם בבע"ח נצטוינו על צערם לא בעבור הפעול אלא בעבורינו ע"ש. וע' בדרשות דברי שאול דף כ'. מוסבר החילוק בין גזל להפקעת הלוואתו, ומעתה הרי הקשו המפורשים אמאי הוי מצהב"ע נימא עדל"ת דהמצוה ידחה איסור גזל, אמנם י"ל דל"א עדל"ת אלא כמו בכלאים בציצית דתרוייהו הם מצות שבין אדם למקום משא"כ באיסור גזל שהוא ב"א לחבירו ל"א דעשה שב"א למקום ידחה איסור מה שב"א לחבירו, והתינח בגזל מישראל אבל בגזל מנכרי של"ה האיסור כלל מחמת ב"א לחבירו דהרי הפקעת הלוואתו מותר והוי רק איסור בפ"ע כנ"ל והוי כמו כל איסורי תורה שוב שפיר אמרי' עדל"ת ול"ש בו מצהב"ע ומיושב קו' התוס' למ"ל לכם וכו' ולפ"ז א"ש דצריך לכם בגזל מנכרי דל"ש מצהב"ע ודפח"ח. והנה יש נ"מ מכ"ז לדינא לפמ"ש בקונט' תוס' בכורים לסי' זה דחג הסוכות תעשה לך למעוטי גזולה קאי רק על הסכך, דסוכה סכך משמע ולא דפנות, והא דדפנות גזולות ג"כ פסולות היינו רק משום מצהב"ע ע"ש, א"כ בגנב או גזל דפנות מנכרי י"ל דכשרות לסוכה דמטעם לכם לא מיפסלי ומשום מצהב"ע ג"כ ל"ש בנכרי, ויותר אין להאריך]:

ד במג"א סק"ה ואם אינו רוצה לתת דמי עצים לא יצא (טור בעל העיטור) וכן עיקר וכו' - כתב בהגהות רעק"א ז"ל ובסוגי' דההיא סבתא משמע דאף קודם שנתן דמיו ועדיין לא גילה דעתו שרוצה ליתן דמיו מ"מ יוצא כל שנתן אח"כ הדמים זכה למפרע ע"ש - ובזה מיושב מה שהקשה בס' א"ר סק"ח על השבולי לקט שכתב דההיא סברא דאמרה ריש גלותא וכולהו רבנן יתבין בסוכה גזולה התם לא היו נותנין לה הדמים ע"כ, והקשה הא"ר א"כ אמאי אמר ר"נ פעיתא היא דא וכו'. ולפי"ז ניחא דכוונת ר"נ היינו דאף שלא נתנו לה עדיין הדמים מ"מ בודאי יתנו לה אח"כ וא"כ יצאו למפרע. וע' בכתב סופר או"ח סי' קכ"ד ד"ה עוד כו' שכתב ג"כ כנ"ל. והנה זה לשון הגמ' בסוכה ל"א א' ההיא סבתא דאתאי לקמי' דר"נ א"ל ריש גלותא וכולהו רבנן דבי ר"ג בסוכה גזולה הוו יתבי צווחה ולא אשגח בה ר"נ א"ל איתתא דהוי לי' לאבוהא, פרש"י אברהם אבינו, תלת מאה ותמני סרי עבדי צווחא קמייכו ולא אשגחיתו בה, י"ל ר"נ פעיתא היא דא ואין לה אלא דמי עצים בלבד ע"כ - והמאמר הזה כולו מוקשה הפלא ופלא כמפורסם דמאי שייך לכאן מה שהי' לאאע"ה שי"ח עבדים, ונלע"ד דמזה שהי' לאאע"ה שי"ח עבדים ולא כדעת מ"ד נדרים ל"ב שהי' אליעזר לבדו, הוכיחה האי סבתא לעצמה דהלכה כר"א דפוסל פסולה ולכך צווחה כנ"ל ור"נ השיב לה שגם לדברי' דהלכה בר"א אין לה אלא דמי עצים בלבד. דהנה הקשו התוס' סוכה ל' ב' ד"ה שינוי, דגבי האי סבתא משמע דיוצא בסוכה אע"ג דלא קני אלא מדרבנן מטעם מריש וגבי לולב מוכח בגמ' דאע"ג דשינוי החוזר קני מדרבנן אפ"ה כיון דמדאו' לא קני א"י י"ח ותי' דהתם משום תקנת השבים ע"ש. אבל המקו"ח בה' פסח סי' תמ"ח תי' דהפקר ב"ד ל"מ רק להוציא אבל לא להכניס לרשות חבירו וא"כ בסוכה דיוצא בשאלה ול"צ שיהי' שלו רק שלא יהי' גזל לזה מהני קנין דרבנן דע"י הפקר ב"ד יצא מרשות נגזל משא"כ בלולב דבעינן לכם שם ל"מ קנין דרבנן דלהכניס ל"מ הפקר ב"ד ע"ש - ולפ"ז לר"א דפוסל סוכה שאולה וס"ל דגם בסוכה בעינן לכם לא מהני מה שהוא שלו מטעם מריש. אך במחכ"ת דבריו תמוהים דהרי בסוכה ל"א א' אר"נ מחלוקת בשתוקף כו' אבל גזל עצים כו' ד"ה אין לו אלא דמי עצים כלומר אפי' לר"א הרי מוכח דאפי' למ"ד דבעי' לכם ג"כ יי"ח בקנין דרבנן ועכצ"ל כתי' התוס' משום תקנת השבים - ומעתה י"ל דבזה נתווכחו הסבתא ור"נ, דהסבתא סברה כדברי המקו"ח ור"נ סובר כדברי התוספות. ומקודם אבאר הוכחת הסבתא דהלכה כר"א דפוסל סוכה שאולה, דהנה מחלוקת ר"א ורבנן בסוכה כ"ז דר"א ס"ל חג הסוכות תעשה לך משלך ורבנן ס"ל לך למעטי גזולה. אמנם קשה לרבנן למ"ל למעוטי גזולה ת"ל משום מצהב"ע וכן הק' התוס' דף ט' ומ"ש דמצהב"ע רק מדרבנן כבר דחו בעצמם ע"ש, וא"כ מוכח כר"א, אמנם בתשו' שג"א סי' ל"ט תי' דנ"מ בגזל מנכרי דגזל נכרי מותר וליכא מצהב"ע אבל מ"מ פסול משום דלא מקרי לכם, א"כ לא מוכת מכאן כר"א - אמנם הרי כתב בס' צפנת פענח חדש (ערך גזל) בענין ויכוח דאברהם עם מלך סדום דתלי' בפלוגתא דתנאי אי גזל עכו"ם מותר ויליף מקרא דעמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים דעמד וויתר ממונם דישראל ללמד דגזל עכו"ם לישראל הוא מותר משא"כ לנכרי אסור, וזהו סברת מלך סדום שאמר תן לי הנפש והרכוש קח לך שלא רצה ליהנות מן הרכוש משום דלדידי' גזל נכרי אסור משא"כ לגבי א"א דשרי, אבל א"א הי' סובר כאידך תנאי דאף גזל עכו"ם לישראל ג"כ אסור ולכך אמר הרמותי ידי ואם אקח וכו' ע"ש וא"כ ודאי כוותי' דא"א קיי"ל דגזל נכרי אסור, וא"כ אכתי קשה למ"ל לך למעוטי גזולה ת"ל משום מצהב"ע אלא עכ"ח כר"א דממעט שאולה:

אמנם לכאור' י"ל טעם אחר על מה שמיאן אצא ע"ה ליקח הרכוש, והוא משום דאין נהנין ממעשה נסים וכדאי' במס' תענית וא"כ לא מוכח מזה דא"א סבר גזל נכרי אסור, רק התינח אם אליעזר לבדו הי' עמו והי' נס שלא כדרך הטבע אבל אם היו שי"ח עבדי א"כ הי' בדרך הטבע דהא היו מחנה גדולה. (וע' בכור שור שבת כ"א שכ' דמלחמות החשמונאים היו נסים בדרך טבע העולם אע"ג שהיו מועטים ע"ש). וא"כ בכה"ג מותר ליהנות ועכ"ח כטעם הצפנת פענח ומוכח מא"א דגזל נכרי אסור ומוכח שפיר דהלכה כר"א - והיינו דאמרה, איתתא דהוי לי' לאבוהא תלת מאה ותמני סרי עבדי, היינו שהיו שי"ח עבדים ממש ולא אליעזר לבדו א"כ מוכח דהלכה כר"א דשאולה פסול ובעינן לכם א"כ ע"י קנין דרבנן לא נעשה שלו כדברי המקו"ח א"כ לא יצאו ריש גלותא וכולהו רבנן י"ח סוכה וכיון דאין יוצאים א"כ החזירו לי העצים עצמן, וע"ז אר"נ פעיתא היא דא דאפי' לדברי' שהלכה כר"א ג"כ אין לה אלא דמי עצים בלבד דמשום תקנת השבים יוצאים י"ח וכדברי התוספות וא"ש בעזהי"ת:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה