אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן

סימן תרו

סימן תרה

א ברמ"א ס"א והמוחל לא יהי' אכזרי מלמחול אם לא שמכוין לטובת המבקש מחילה (גמרא דיומא) עיי' בב"ח ובטו"ז ובביאור הגר"א ז"ל ועוד אחרונים כולם תפסו עליו דענין הגמרא שמביא למקור דין זה איירי כשאינו מוחל לטובת עצמו, ר"ל לטובת המוחל ולא לטובת הנמחל, ועיין במחצית השקל ז"ל מ"ש בזה ובס' תורה תמימה פ' וירא כתב שמצא בזה מרגניתא לקיים דברי הרמ"א ונעתיק בזה דברי הגמ' ביומא פ"ז ב' אחרי שהובא שם שהי' רב מבקש כמה פעמים מחילה מר' חנינא ולא איתפייס לי' ר' חנינא פריך הגמ' והיכי עביד ר' חנינא הכי שלא מחל לו, ומשני, ר' חנינא חלמא חזי לי' לרב דזקפוהו בדיקלא וגמירי דכל דזקפוהו בדיקלא רישא הוי, אמר, שמע מינה בעי למיעבד רשותא, ולא איפייס, כי היכי דליזל וליגמר אורייתא בבבל, ופירש"י וז"ל, ראה חלום לרב שתלאוהו בדקל והוא סימן נשיאות ור"ח ראש ישיבה הי' וכשראה חולם זה על רב דאג למות לפי שאין מלכות נוגעת בחבירתה, אמר אדחי' מהכא ויברח לבבל ושם יהי' ראש ולא נדחין למות בשבילו עכ"ל, ומזה תספו התופסים על הרמ"א, דמבואר בפירוש דמה ר' חנינא לא מחל לו היתה בשביל טובת עצמו ולא בשביל טובת רב, וכמה איומה השגה זו -- אבל ראה זה פלא (והעירני ע"ז הרב ר' שמעון כהן נ"י) כי בנוסחת ש"ס כת"י כאן (המובאה בדקדוקי סופרים) יש גירסא אחרת, דבמקום שכתוב לפנינו דזקפוהו בדיקלא ש"מ בעי למיעבד רשותא, כתוב שם דזקפוהו בבל, ש"מ בעי למיעבד רשותא בבבל, והבאור הוא, כי רב ור' חנינא שניהם היו בא"י וראה ר' חנינא בחלום כי רב יהי' לראש ישיבה בבבל, לכן לא רצה ר"ח להתפייס לו, כדי שעי"ז ידחק לי' המקום כאן בא"י וילך לבבל ויהי' שם ראש ישיבה, וכסיום לשון הגמ' גם בגירסתנו ולא אפייס כי היכי דליזל וליגמר אורייתא בבבל, ולפ"ז באמת לא אתפייס לי' ר"ח כ"א בשביל טובתו של רב, ודברי הרמ"א מאירים ולכלל דינו של הרמ"א כלה"ר ממ"ש בתענית כ' ב' מעשה בר"א בר"ש שנזדמן לו אדם א' מכוער ביותר א"ל שלום עליך רבי ולא החזיר לו שלום, א"ל כמה מכוער אותו האיש וכו' ואח"כ הרגיש ראבר"ש שחטא במה שהכלימו וביקש ממו מחילה ולא רצה אותו האיש למחול לו, וכ' התוס' בשם מס' ד"א דאותו אדם הי' אליהו ולטוב נתכוין שלא רצה למחול לו כדי שלא ירגיל בדבר, ע"כ, והן הן דברי הרמ"א, ופלא על הפוסקים שלא העירו מזה עכ"ל: (ב) במג"א סק"ח אם טבל בער"ה יחזור ויטבול דשמא ראה מים חלוקים או עכורים - עיין בס' בית מאיר מה שהשיג על זה, ולא ראה דברי האלי' רבה סק"ט שכ' ע"ד המג"א בזה"ל, וצ"ע הא כתב בסי' פ"ח דלא גזר עזרא בזה לענין תפלה ואפשר דביו"כ החמירו טפי עכ"ל, ובזה מיושב נמי קושי' הב"מ, ועיין בזה בס' אשל אברהם להגאון מבוטשאטש זצ"ל לעיל סי' פ"ח: (ג) כתב בס' שדי חמד מערכת יוכ"פ סי' ב' אות י"ד וז"ל, במה ששנינו בסוף יומא עבירות שבין אדם לחבירו אין יוהכ"פ מכפר עד שירצה את חבירו ראיתי להרב מראה הגדול ח"א בדרוש ו' לתשובה שכ' דנראה דהא דבעינן ריצוי חבירו היינו בשאר שנים אבל בשנת השמיטה כיון שמקיים מצות השמיטה כתקנה ומשמט חובות חבירו גם ה' לא ימנע טוב ומכפר לו גם עבירות שב"א לחבירו בלא ריצוי מדה כנגד מדה וכו' עי"ש, ועם כי לא מצאתי סתירה מפורשת לזה מ"מ אין דעתי העני' מסכמת לחלק בזה אלא נראה דבכל זמן הוא הדין דאין יוהכ"פ מכפר בלא ריצוי חבירו בעבירות שב"א לחבירו עכ"ל:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה