ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תקצז
א במג"א בתחלת הסימן הביא בשם מגיד מישרים בפ' נצבים (מ"ש בבאה"ט במגיד משנה הוא ט"ס) שלא לאכול בשר ולשתות יין בר"ה -- ובס' בית מאיר כ' לא נראה מן הפסוק אכלו משמנים. וכ' בס' שדי חמד מערכת ר"ה סי' ב' אות ג' שלא ראה המגמ"י בפנים דשם כ' דמשמנים האלו היינו שמן חמאה חלב וכן בשתי' לא אמר שתו יינות אלא משקין אחרים דאינון מתוקין עכ"ל, אך הביא שם בשם ס' יפה ללב ח"ב שהביא ראי' מדאמרי' בפ"ק דע"ז ד' ה' ע"ב לפי פירש"י ותוס' אההיא דבארבע פרקים בשנה המוכר בהמה צריך לומר לו אמה מכרתי לשחוט וא' מהם הוא ערב ר"ה דמתברר שאוכלים בשר בר"ה עיי"ש באורך. (ב) בטו"ק סק"א הכריע דא"א לומר מצוה להתענות בר"ה דמצינו גבי אלישע שאכל אצל השונמית ואותו היום ר"ה הי' וכו' ע"ש -- ועיין בפמ"ג במשבצות ובא"ר -- ובס' נזירות שמשון דחה ואמר דילמא אכל בלילה והתענה ביום א"נ דילמא הי' ר"ה בשבת -- ובס' עורה שחר אות ר"ה הביא בשם הברכי יוסף שכ' ע"ד הטו"ז דראייתו חלושה דאלישע בכוונתו באכילה מתקן עשר ידות משאר חסידים בתענית ע"ש - ובהגהות חכמת שלמה כ' דאין ראי' מאלישע וגם מקרא דעזרא אכלו משמנים כו' כידוע דהתענית הוי במקום קרבן ולכך ודאי בזמן הבית שהי' לנו הבמ"ק וקרבנות ממש לא הוי מצוה להתענות אבל לדידן דליכא בהמ"ק ואין לנו קרבנות י"ל דהוי מצוה להתענות כדי להיות לנו התענית במקום קרבן ונדחו כל ראיות הנ"ל עכ"ל ובס' מקרי דרדקי פינחס אות תשכ"ד כ' מאחר שאחז"ל צורבא מדרבנן דיתיב בתעניתא ליכול כלבא שירותי' משום דממעט במלאכת שמים ע"י כן, מעתה כ"ש וקו"ח מי שלומד תורה ברבים שאסור לו להתענות, מעתה למאי שאחז"ל בכתובות שאלישע הי' לו שני אלפים תלמידים שלמד להם תורה א"כ אין ראי' מאלישע לאיש אחר ועדיין יכולני לומר שמצוה להתענות בר"ה עכ"ל וראיתי בס' שדי חמד מערכת ר"ה סי' ב' אות ו' שהביא בשם ס' מפרשי הים שהביאו ראי' ברורה ונצחת דאין מצוה להתענות בר"ה מהא דאיתא בחולין דר"ה הוא א' מארבעה פרקים שהמוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו אמה מכרתי היום כו' ומשחינים את הטבח בעל כרחו ועל כרחין משום דבר"ה איכא משום שמחת יו"ט וכו' עי"ש, וע"ז הביא משו"ת כנף רננה ומס' משכנות הרועים דאין ראי' משם די"ל מה שאוכלין בשר היינו בליל ר"ה ולעולם אימא לך דביומו מצוה להתענות ובס' משכנות הרועים הראה שכ"כ הפנ"י בכתובות דף ה' ע"ש ובאמת הגאון רבי יוסף שאול נאנוהאנזאהן זצ"ל כבר דחה בעצמו כן הראי' שהביא במפרשי הים הנ"ל, והוא בחיבורו ציון ירושלים לירושלמי פ"ח דנדרים הלכה א' וז"ל ר' יוחנן ציים כל ערובת ר"ה. היינו דמזה ראי' דבטלה מגילת תענית דאל"כ למה ציים ערב ר"ה. נשאלתי דמה ראיה מזה הא להפוסקים דמותר להתענות בר"ה א"כ מכ"ש בער"ה ולעולם דבשאר ערב יו"ט או ער"ח אסור להתענות ולכאורה יפה שאל. אמנם באמת השבתי כמו רגע דהנה זה ודאי דגם להפוסקים דס"ל דמותר להתענות בר"ה היינו ביום אבל בלילה זה בודאי דצריך לקדש ולאכול ולפ"ז שוב היה אסור להתענות ער"ה דהיא ערב ליל ר"ה דאסור להתענות ועכ"ח דבטלה מגילת תענית ודו"ק ובזה נדחה גם הראי' שמבואר במפרשי הים בסוף התשובה להגאון מפ"ב מהמשנה ד' פרקים דלפמ"ש יש לומר דשחטו כדי לאכול בלילה עכ"ל:
ועיין פלפול נעים בזה תשו' שערי צדק להגאון מדעעש זצ"ל חאו"ח סי' קכ"א בענ"ן אי מותר לשוחט לשחוט עופות ביו"ט של ר"ה דתלי' בפלוגתא הנ"ל אי מצוה להתענות בר"ה או חיוב דוקא לאכול כשאר יו"ט כי ער"ה צריך לעורר רחמים והשחיטה בעצמותה אכזריות אך כששוחט בכדי לאכול ביו"ט הוי תיקון לבעל חי משא"כ לשיטות שאין מצוה לאכול בר"ה ובאמת חוששין לכך לענין כששכח יעלה ויבא בסעודת ר"ה (עיין מג"א סי' קפ"ח סק"ז ובפרמ"ג שם) שאינו חוזר לראש ולכן נמנעין מלשחוט בר"ה, ובאמת מ"ש ראי' מעזרא שאמר אכלו משמנים הי' נלע"ד ליישב להני פוסקים דס"ל דמתענין בר"ה וכו' וכו' כן הוא בזה"ז שאין ביהמ"ק קיים אבל בזמן שביהמ"ק קיים תמיד של שחר מכפר וצדק ילין בה וממילא בר"ה צדיקים גמורים והוי יו"ט ממש וכו' ולכן בימי עזרא וכו' ובנו ביהמ"ק מחדש וכו' וממילא י"ל הני שיטות דס"ל בזה"ז שאין ביהמ"ק קיים מצוה להתענות בר"ה ועכ"פ יש סמך גדול דשפיר הנהיגו השוחטים שלא נהגו לשחוט בר"ה וכו' אבל בשנה הזאת שצריך לשחוט בעש"ק לצורך ש"ק אפשר דכ"ע מודים שאין כאן מנהג למנוע לשחוט דהא סעודת ש"ק ודאי מצוה רבה ואין מתענין בו כלל וא"כ בכל ענין הוי תיקון להבעל חי שנשחט לצורך סעודת ש"ק לכאורה אין לחוש כלל עיי"ש. וע"ע בזה בתשו' מהר"י אסאד זצ"ל חא"ח סי' קס"ד ועוד שם בסי' קס"ג בענין השחיטה וגם בענין תענית בר"ה, ויותר אין להאריך: