ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תקצב
א במחבר ס"ג לא ישיח כו' בין התקיעות שמיושב לתקיעו' שמעומד - בס' חיי אדם כלל קמ"א סי' ט' כ' דאסור להשיח עד כלות כל התקיעות בין דמיושב ובין דמעומד וה"ה עד לאחר שלשים קולות שתוקעין לאחר התפלה ע"ש ולפענ"ד חומרא יתירה היא זו שהרי כתב בהגהות מהרל"ח ז"ל דכל שהתחיל בתקיעות דמעומד אע"פ שלא גמרן כבר מותר (הקאררעקטור במגען: מן ספרים הנדפסים יעיין בשו"ת עין יצחק להגאון מקאוונא זצ"ל סי' ה' ו' ז' מ"ש באריכות בטוב טו"ר (ג) סי' רמ"ב בענין חיוב לאכול בשר בשבת ויו"ט, ילה"ר ממ"ש בפה"מ לרמב"ם נדרים דף ס"ו שאכילת בשר ושתיית יין בשבת הוא חיוב לפי שנא' ונקראת לשבת עונג, ויל"ע מ"ש אאמ"ו הגאון זצ"ל בספרו שערי שמחה ה' קידוש אות ג':
ד סי' רס"א הקושי' מהרה"ג מהו' יודא קרויס נ"י בשם רמיו זצ"ל למה לא קיים הקב"ה גם תוספות שבת שהוא מ"ע מדאוריי' עי"ש לא הבנתי במח"כ כיון דטעם תוספות שבת הוא מפני שא"א לצמצם הרגע שבין סוף יום ששי ובין תחלת יום שביעי מפני זה צריכין אנו להוסיף מחול על הקודש והוא ג"כ מדאוריי' שבין השמשות הוא ספק מן היום או מן הלילה לפיכך אנו צריכין להקדים מן ודאי יום לתוספות, משא"כ אצלו ית' הכל גלוי וידוע, ואצלו ית' לא שייך בין השמשות לספק וכמו שהוא ית' אמר למשה בחצות הלילה ומשה הי' צריך לומר כחצות הלילה, ולפ"ז לא שייך אצלו תוספות והכל מכוון ומצומצם ומדוקדק היטב כחוט השערה ברוך הוא ומבורך שמו תמיד לע"ו:
ה סי' רע"א ענף ו' הצ"ע על הנוסח בסוף הקידוש שאנו אומרים כי בנו בחרת נלע"ד לתרץ בדרך הזה, בהתחלת הקידוש מזכירין אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו וכו' זכר ליציאת מצרים ואחר יציאת מצרים הי' מתן תורה בו נבחרו ישראל מכל האומות כי התרצו לקבלת התורה, לפ"ז קאי הנוסח כי בנו בחרת על קבלת התורה, וראי' לזה יש להביא לכאורה כי גם בקדוש של יום טוב שמזכירין בתחלתו אשר בחר בנו מכל עם ואעפ"כ מזכירין עוד הפעם בסופו כי בנו בחרת להוא נראה כעין כפל, אמנם הטעם כי זה קאי על קבלת התורה כאשר בארנו:
ו סי' רפ"ב ענף ב' על הקושי' מדוע לא וזכו בקריאת התורה בשבת משום שמא יעבירנו, נלע"ד לתרץ עפמ"ש בס' תורי זהב (להרה"ג מהו' הירץ שייער ז"ל) שהקשה מדוע לא גזרו בקידוש בביהכ"נ בשבת משום שמא יעבירנו ומתרץ דבדבר שיש בו ביטול לגמרי לא גזרו דרק באותן הענינים כמו שופר ללולב ומגילה דאפשר דחלין בשבת פעם אמת באיזה מספר שנים (ובגולה יש שני ימים) גזרו, אבל בדבר ששייך בכל שבת ושבת ויהי' ע"י גזירה זו ביטול תקנה לא גזרו וכן י"ל גם בקריאת התורה לא גזרו מפני זה. וכעין סברא זו מצינו גם בדברי המשל"מ ה' מגילה גבי ספק בענין מוקף חומה עיש"ה:
ז סי' רצ"ג ענף ב' נ"ל להביא ראי' לדברי בעל עיון תחלה ממ"ש בס' מאורי אור דף נ"ד ע"ב דבמוצאי יוהכ"פ אין לדפוק על החזה בסלח לנו להחזיק האמונה שנתכפר כמעט רגע הזאת עכ"ל. [א"ה מ"ש באות וי"ו חידוש שלא עיין בתו"ש סי' רפ"ב ובפמ"ג שם משבצות סוף סק"א שציינתי בספרי ומ"ש באות ז' ראי' לד' בעל עיון תפלה כנראה כוונתו למ"ש חז"ל דהמשמר שבת כהלכתו אפי' עוע"ז כאנוש מוחלין לו וכו' א"ת מחללו אלא ממול לו א"כ מוצ"ש שוה בזה למוצאי יוכ"פ, אך באמת העיון תפלה מטעם אחר כתב כן ולאו דוקא במוצ"ש אלא ה"ה בכל עת שאין אומרים תחנון וכמו שהעתקתי בספרי]) להשיח ע"ש, ואפי' לדעת הטו"ז סק"ב דכל שלא גמר עדיין המצוה אסור להשיח מ"מ ה"ד בתקיעות שעל סדר הברכות כמ"ש הטו"ז לפי שהם עיקר המצוה ע"ש אבל בתקיעות הנוספות לאחר התפלה מנין לנו וכמדומה לי דלית מאן דחש לדברי החיי אדם בזה:
ב בס' פתחי תשו' הביא בשם תשו' עולת שמואל סי' פ"ח על התחנות שאומרים בין התקיעות טוב שלא לאומרם כיון דמספקא לן בתרועה דאו' ואם באמת תרועה דאו' שברים לחוד או תרועה לחוד א"כ התחנה שבין תשר"ת לתש"ת הוי הפסק בין הברכה לתקיעה ע"ש - ולא אדע מדוע הביא ממרחק לחמו ולא הביא זה בשם הגאון מליסא בסידור דרך החיים שכ' בדיני הפסק בין ברכה לתקיעות שאסור להפסיק אפי' בתפלות לכן לא יאמר הי"ר הנדפס במחזורים בין התקיעות דמיושב רק יהרהר בלבו ואל יוציא בפיו או שיאמר הי"ר בסוף התקיעות דמיושב עכ"ל:
ג הפרמ"ג באשל סק"ז הביא בשם איר סק"א אהבת איתן אדוננו צריך להפסיק בין איתן דקאי על אברהם ובין אדוננו דקאי על הקב"ה וי"א אדוננו קאי על אברהם עכ"ל -- המעיין לכאורה בא"ר לא ימצא שם סברת י"א אלו אמנם אחרי עיון הדק היטב בלשון א"ר ז"ל יתבאר מדבריו שי"א כן אכן באמת לא מצינו בשם מקום כינוי אדוננו על אברהם לכן העיקר כדיעה הראשונה וצריך להפסיק כנ"ל: