ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תקפא
הלכות ראש השנה:
א במחבר ס"א סליחות ותחנונים - עיין בס' פתחי תשובה בענין אמירת הפיוט מכניסי רחמים ומלאכי רחמים דרבים קוראים עליו תגר שאין לנו עם המלאכים כלום כ"א ה' שומע קול תפלה - ועיין בזכרון יהודה (מנהגי הגאון רבי מאיר א"ש זצ"ל) כתב ח"ל:
בנוסח מכניסי רחמים אמר יכניסו רחמינו וכן ישמיעו תפילתנו והוא בקשה להשם יתברך כי יצוה להמלאכים הממונים על התפילות כי יכניסו ישמיעו את תפלתינו לפניו עכ"ל. (ולא נזכר שם מה עשה בפזמון מלאכי רחמים) - וז"ל הרב בעל תורה תמימה בפ' משפטים, בפ' זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו, ודע כי על יסוד דין זה דאיסור שתוף קראו איזה אחרונים תגר על נוסח התפלה מלאכי רחמים וכו' מפני שראו בנוסח זה ענין שתוף עיין מזה בקרבן נתנאל ספ"ק דר"ה, ודקדקתי ומצאתי שיש בענין זה מאמרי חז"ל שונים בכונתם וצריכים ביאור להשוותם, כמו בתענית ט"ז א' למה יוצאין לבית הקברות כדי שיבקשו המתים עלינו רחמים, א"כ הולכים לבקש בזה את נשמות המתים, ובסנהדרין מ"ה ב' לעולם יבקש אדם רחמים שיהיו הכל מאמצים את כחו ולא יהיו לו צרים מלמעלה ופירש"י שיבקש שיסייעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים, ובע"ז י"ז א' אמר ר' אליעזר בן דורדיא שמים וארץ בקשו עלי רחמים, ובסוטה ל"ג א' פירש"י יחיד צריך שיסייעוהו מלאכי השרת, וכנגד זה מצינו בירושלמי ברכות פ"ט ה"א בשר ודם אם באת לו צרה הוא קורא לבן ביתו של פלטרין וכו' אבל הקב"ה אינו כן אם באה צרה לאדם לא יצעק לא למיכאל ולא לגבריאל אלא לי יצעק ואני עונה לו וכו'. ובספרי פ' עקב על הפסוק מי כה' אלקינו בכל קראנו אליו, אליו ולא למדופיו, וע"ע ברש"י שבת י"ב ב' ובפיה"מ להרמב"ם סנהדרין פ"י בביאור עיקר החמישי והנכון בעיני כי אינו אסור רק להתפלל להם לבדם כלו' שהם יענו ויעזרו, אבל לבקשם שיבקשו הם מהקב"ה בודאי שרי, כי הלא לא גרעי מבשר ודם שמבקשים לאדם צדיק וחסיד שיתפלל להקב"ה ויבקש רחמים כנודע פעמים אין מספר בתנ"ך ובתלמודי' ובמדרשי' ובזה כל המאמרים בענין זה מתבארים בפשיטות באין כל סתירה. ולפי"ז נוסח הסליחה מלאכי רחמים חלו נא פני אל וכו' נוסחא ישרם, ואין בה כל זרות ונפתל ויסודתה בקודש וכו' עכ"ל - והנה כדברים האלה כ' גם בסידור דובר שלום (ומובא בשער בת רבים פ' תולדות דף נ"ד ביד השער) דכוונת הירושלומי ברכות הנ"ל הוא רק דבזה מובדל השי"ת ממלך בו"ד, כי מלך בו"ד אין יכולת לכנוס אצלו בלי שאלת רשות ע"י עבדו, לא כן ה' כי אליו ית' יכולים לצווח בכל עת וא"צ לצווח למלאך לשאול מה' אם יתן רשות לצווח אליו, אבל לבקש מן מלאך שהוא יתפלל בעדו אל ה' זה ודאי מותר דמה לי אדם מה לי מלאך [א"ה לכאורה צע"ק בזה לפמ"ש בדרושי רמ"ץ דרוש א' בהגהות פרי חיים דתפלת המתפלל על אחרים מטעם שליחות נגעו בה עיי"ש. ומובא באורך בילקוט הגרשוני ח"ג אות תפלה הג' עיי"ש א"כ התינח באדם אבל מלאך הרי אינו בר שליחות דמה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית ומלאך אינו בן ברית ואינו בר חיוב מצות כלל ומה בצע בתפלתו עלינו] - ואעתיק עוד מ"ש בענין זה בשער בת רבים פ' במדבר דף ו' וז"ל, ובזה נוכל לפרש מ"ש בפזמון די"ג מדות מדת הרחמים עלינו התגלגלי ולפני קונך תחינתנו הפילי, משמע מדבריו כאלו מדה"ר הוא ענין נפרד מאתו ית' והלא ידוע לכל מאמין שהוא ית' ומדותיו אחת הם. אך ירצה מדה"ר שלנו שיש בנו נגד הבריות עלינו התגלגלי יהי' מגולגל עלינו (והוא מלשון גלגול שבועה בש"ס) להליץ בעדינו לפני ה' לרחם עלינו לפנים משוה"ד כמו שאנחנו מרחמים על הזולת וכל המרחם על הבריות וכו'. וכן מ"ש בפזמון מלאכי רחמים משרתי עליון חלו נא פני אל וכו' שהעירו המבקרים שהרי אסור לבקש לשום מלאך להיות אמצעי בינינו לבינו ית' אך הכוונה הוא כי ישראל נקראים מלאכים שה' שלחם לעוה"ז לפרסם בעולם אמונת ה' והשגחתו בעולם וישראל מצויינים הם שהם רחמנים בני רחמנים לכן הם נקראים מלאכי רחמים ובא הפייטן לעוררם אל התפלה שכאו"א יתפלל בעד כלל ישראל ולא על עצמו לבד ודוגמא לזה מצינו בפיוט דשחרית יוכ"פ אנא כנה עורי כא וכו' וכנה היינו ג"כ ישראל כמ"ש וכנה אשר נטעה ימינך (קוא"ק פ' נצבים) עכ"ל, ויותר אין לי להאריך [שו"ר שגם בתשו' מהר"י אסאד זצ"ל חאו"ח סי' כ"א האריך קצת בזה יעו"ש]: (ב) ברמ"א ס"א וי"מ נוהגים שהמתפלל סליחות יתפלל כל היום - ובמג"א סק"ז כל היום אפי' ערבית שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור, ומשמע שכינתו דמתפלל ערבית שלאחריו, הפמ"ג ומחצה"ש הביאו בשם הא"ר שהקשה דבד"מ מפורש דהוא ערבית של אמש אבל לא ערבית שלאחריו, וכ' המחצה"ש דלפי הטעם שכ' המע"צ משום המתחיל במצוה וכו' מתבאר דכוונתו על ערבית שלאחריו וכ' הגאון בעל שדי חמד חלק י"ב מערכת ר"ה סי' א' אות ב' וז"ל, והוה משמע לי דבין למר בין למר אינו מתפלל אלא ערבית אחת לפניו או לאחריו אך ראיתי להרב מטה אפרים בסי' תקפ"א אות נ"א שכ' נוהגים המתפלל סליחות מתפלל כל היום שחרית ומנחה וערבית ואפילו ערבית שלפניו הוא מתפלל עכ"ל וכעת לא ידעתי מנין לו זה שהמנהג שיתפלל ערבית שתים, ובעיקר הטעם שכ' המעיל שהמתחיל במצוה וכו' דמוכח מזה דמתפלל ערבית שלאחריו קאמר כדכ' במחצה"ש מעולם הי' קשה בעיני מה טעם הוא להתפלל תפלת ערבית שלאחריו דמאחר דקיי"ל היום הולך אחר הלילה א"כ אין לו להתפלל יותר מן המנחה שבו נגמר היום והרי התחיל וגמר ומה לו עוד ביום שלאחריו ולא מצאתי דבר ליישב דעתי בזה וכו' עכ"ל --- ואני מצאתי בהגהות חת"ס ז"ל לכאן שכ' וז"ל, ולפענ"ד י"ל דערבית שלאחריו שייך שפיר למנחה שלפניו מפני שהוא נגד איברים ופדרים שניתותרו מתמיד של ערב שהיא תפלת ערבית וק"ל עכ"ל. ולענין תמיהתו על המטה אפרים עיין בס' יד אפרים כאן מ"ש בשם הא"ר, ובאמת בא"ר שלפנינו חולק על המג"א וכתב עליו דליתא אלא א"צ להתפלל אלא ערבית שלפניו, ואולי מסברא דנפשי' כ' כן במטה וגם ביד דטוב לנהוג כא"ר דמתפלל ערבית שלפניו וגם כמג"א דמתפלל ערבית שלאחריו, ואפשר דבמדינתו כבר הי' המנהג כן דהמתפלל סליחות התפלל ערבית שתים, אמנם במדינתינו נתפשט המנהג כא"ר ומדקדקים שהמתפלל סליחות בבוקר יתפלל ערבית שלפניו:
ג במחבר ס"ב נוהגין להתענות ערב ר"ה -- עיין מג"א מה שהקשה מריש סי' תקע"ה, וכתב בפתחי תשובה ולענ"ד הכא לא שייך יוהרא כיון שנהגו שכולם מתענין כמ"ש בתשו' שבות יעקב ח"ב סי' מ"ה לענין תיקון שלש משמרות דברבים המתאספים ליכא חשד יוהרא רק ביחידים משא"כ התם דרק אחד רוצה לעשות עצמו כת"ח עכ"ל - וכבר קדמו בזה הגאון רבי ברוך פרענקל ז"ל בהגהותיו וז"ל, י"ל כיון דכולם מתענים ליתא שום יוהרא ויעוין מה שכ' המג"א בסי' תק"נ סק"ב עכ"ל:
ד במג"א ס"ק ט"ו אל ישמש מטתו בליל ר"ה- יעב"ץ כ' יש מחמירים לגזור פרישות ד"א בי"ט הזה שנפקדו בו העקרות הצדקניות ולא ידעתי מנ"ל וכו' ע"ש. ולא ראה דברי הא"ר ס"ק ל"ח שכ' הא דנפקדה שרה בר"ה נ"ל דהיתה ליל טבילה אי נמי דגזר דין הי' בר"ה עכ"ל. ועיין בהגהות חת"ס ז"ל לכאן. [וע"ע בעטרת זקנים לקמן סס"י תקפ"ב ע"ש]: