ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תקעג
א כתב בס' שבילי דוד ח"ל. לכאורה מה שנוהנין לומר וידוי קודם חופה אין מקום בר"ח עכ"ל אמנם בס' פתחי תשובה לאהע"ז סי' ס"א סק"ט הביא בשם כרם שלמה שהורה למעשה דאף בר"ח ושאר ימים שאין מתענין יתפלל החתן כל סדר הוידוי עיי"ש ובספרי ילקוט הגרשוני ח"ב בהשמטות הבאתי שאמר לי הרב הה"ג מו"ה מרדכי דאנציג נ"י אבדק"ק וואאג וועטשע יע"א בשם הגאון מו"ה יהודא אסאד זצ"ל שהורה שהחתן לא יתפלל בר"ח סדר הוידוי רק יאמר אחר תפלת י"ח קאפיטל נ"א בתהלים מזמור לדוד בבוא אליו נתן הנביא וגו' שהוא מזמור התשובה ועשיתי כן ביום חתונתי בגליל העליון בר"ח אייר תרנ"ב. וכעת (גרגיר קטן:
בסוגי' דהשוחט בשבת בחולין ט"ו אמר רנב"י תנא שוחט תנא קמי' דרב השוחט בשבת בשוגג יאכל כו' א"ל מאי דעתיך כר"מ ע"כ לא שרי ר"מ אלא במבשל דראוי לכוס אבל שוחט דאין ראוי לכוס לא. והא מתני' דשוחט הוא ואמר ר"ה דרש חייא בר רב משמי' דרב אסורה באכילה ליומא ונסבין חבריא למימר ר' יהודה היא הא ר"מ שרי. כי שרי ר"מ כגון שהי"ל חולה מבע"י. א"ה מ"ט דר"י דאסר. כגון שהי' לי חולה והבריא והקשו בתוס' וא"ת אם יש מוקצה לחצי שבת אמאי שרי לר"מ כו' ור"י נמי אמאי לא אסר משום מוקצה כו' וי"ל כיון שרגילות הוא שחוזר לפוליו ל"ה מוקצה עיי"ש, והקושי' מפורסמת בשם הגאון בעל ברוך טעם ז"ל דהכי הקשו התוס' בפסחים מ"ו ע"ב אי אמרי' הואיל א"כ בטלת כל מלאכת שבת הואיל וחזי לחולה שיש בו סכנה ותי' התוס' דחולה שיב"ס לא שכיח. אבל בחולה והבריא דרגילות שיחזור לפוליו א"כ חולה שיב"ס בכה"ג שכיח. א"כ בכה"ג נימא הואיל וא"כ אין כאן רק איסור דרבנן וא"כ הדק"ל מ"ט דר"י דאסר הא אמרי' בגיטין דף נ"ג דכי קניס ר"י שוגג מטו מזיד ה"ד בדאוריי' אבל בדרבנן לא קניס. (ועיי' בתשו' מהר"ם שיק או"ח סי' קל"מ מ"ש בזה. ולר' יהודא דס"ל טומאה הותרה בצבור וא"כ ה"ה פיקוח נפש הותרה שפיר קשה נימא הואיל וחזי לחולה שיב"ס ואין מספיק לזה תירוצו של אדמו"ר הגאון המהר"ם שיק ז"ל). ונלע"ד ליישב ב"ה דהנה לכאורה קשה לי מה הקשו תוס' נימא הואיל וחזי לחולה שיב"ס הכי כתבו האחרונים ז"ל דסברת הואיל נקודה לא מהני רק משום דבלא"ה כל מלאכת יו"ט מותר מטעם מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך, אלא דבעינן עכ"פ שיהי' צורך קצת, על כן סברא דהואיל אי מקלעי לי' אורחים משוי לי' עכ"פ צורך קצת ושוב מותר מטעם מתוך, א"כ התינח וביו"ט דשייך מתוך, אבל בשבת דלא שייך מתוך לא קשה דנימא הואיל דהא סברת הואיל לחודא לא מהני, אמנם באמת יפה הקשו התוס' דשם בפסחים קאי לרבה דאמר האופה מי"ט לחול אינו לוקה משום הואיל, וא"כ עכ"ח דסבר דהואיל לחודא ג"כ מהני דאין לומר משום דבי"ט אמרי' מתוך דהא רבה לית לי' כלל מתוך דהא אמר בביצה י"ב ע"א ממאי דבמתוך פליגי דילמא באין עירוב והוצאה לי"ט פליגי עיי"ש דמבואר דלרבה לא ס"ל לבית הלל כלל מתוך וא"כ עכ"ח דהואיל לפודא ג"כ מהני, לכן שפיר הקשו התוס' אי אמרי' הואיל א"כ בטלת כל מלאכת שבת הואיל וחזי לחולה שיב"ס, והתינח לרבה. אבל לדידן דקיי"ל דאמרי' מתוך א"כ באמת הואיל לחודא לא מהני רק בצירוף הטעם דמתוך וזה שייך דוקא ביו"ט משא"כ בשבת, ממילא לדידן לא קשה כלל קושי' התוס' וא"כ מוקי הגמ' שפיר מתני' דשוחט בשבת כר"י ובהי' לו חולה והבריא, דלדידן לא שייך בשבת כלל להתיר משום הואיל והוא נכון בעזהי"ת):
מצאנו לו חבר להגאון מהר"י אסאד והוא הגאון בעל שבילי דוד ז"ל ועל פי שנים יקום דבר: