ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תקמג
א במג"א סק"א כ' דלצורך מצוה הצריך בח"ה שרי לומר לעכו"ם לעשותו - ומזה הוליד והמציא הפמ"ג בסי' תקמ"ד דמותר לבנות בהכנ"ס בח"ה ע"י עכו"ם אפי' אינו דבר האבד (וע' שדי חמד מערכת חה"מ אות ב' דאין זה סותר לדברי הנוב"י דמתיר דוקא משום דבחוה"מ לא שייך חילול השם דהוא מיירי כשלא יוגמר הבנין בח"ה והפמ"ג מיירי דוקא כשיוגמר הבנין בח"ה דזה מיקרי צריך בחוה"מ ובאופן כזה יש להתיר שבות דאמירה וכמ"ש המג"א) ובהגהות מנחת פתים סי' תקמ"ד כתב, וגם בגוף דברי המג"א הנ"ל דבחוה"מ הותר שבות במקום מצוה עיי' בפסקי תוס' מ"ק פ"ג סי' פ"ו וז"ל אין לגדל פתילה במועד ושמא גם ע"י נכרי אסור ואף לפתילות ביהכ"נ דלאו מצוה יתירה כציצית. ולענ"ד פסקי תוס' הנ"ל לאו מדברי התוס' הם ולא נמצא זה בתוס' כלל. על כן אין ללמוד מזה כלל די"ל דהמחבר פסקי התוס' ס"ל דמלאכת חוה"מ מדאורייתא אסור ע"כ החמיר אף ע"י נכרי משא"כ לדידן בין להב"י ובין להרמ"א מותר כמבואר בפמ"ג כאן באשל סק"א, ומה שהשיג עוד שם על הפמ"ג וכתב בזה"ל, ואפילו לגמור הבנין בחוה"מ צ"ע דהא אין הגוף נהנה מזה ובכה"ג לא התירו שבות במקום מצוה כמ"ש המג"א סי' רע"ו סק"ח בשם מ"כ עכ"ל. גם בזה איני רואה שום השגה, דהא המג"א שם לית לי' טעם המ"כ אלא אתי עלה מטעם אחר הואיל והוי שבות רחוקה כמבואר שם במחצה"ש א"כ כשיוגמר הבנין בחוה"מ דהוי שבות קרובה ודאי מותר. ועיין בפמ"ג סי' רע"ו באשל סק"ח שמדחיק עצמו לתרץ קושי' הא"ר על המ"כ. ולדינא נראה שמסכים עם הא"ר דיש להתיר אף שאין גופו נהנה ממנו, וכן הבין מדבריו הרב תפארת ישראל בפתיחה למשניות מועד בכללי אמירה לעכו"ם אות י' ציון ט' שכ' בזה"ל, יש מתירין וכו' לצורך מצוה כל שהגוף נהנה ממנה (מג"א רע"ד ח' י' ואשל שם קוהה להתיר אפי' אין הגוף נהנה ממנה) עכ"ל:
ב במג"א סק"ב ואם בנו באיסור משמע דמותר ליכנס בו וכו' -- בס' בית מאיר וכן בס' עדות ביוסף חולקים ע"ז וכתבו דאם נבנה באיסור גם בחוה"מ נכון להחמיר שלא ליכנס בו ע"ש: