ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תקכד
א בב"י הקשה על הטור למה לא כתב גם בלא חולצין ולא מייבמין מחלוקת רש"י ור"ת ע"ש ובטו"ז סק"ח תי' דגבי לא חולצין ומייבמין מודה ר"ת לרש"י דיש שם חיסור בכל גווני דהא אינהו דמיין נמי למקח וממכר שקונה היבמה למעשה ידיה וכן בחליצה הוא קונה עצמה ויוצאת מזיקתה ליבם וכו' ואין להקשות א"כ למה אמר הטעם בגמ' (ביצה ל"ז א') משום שמא יכתוב ונא משום מקח וממכר כמו בסיפא, י"ל דסובר כפי' בתרא דרש"י, לעיל דמקח וממכר גופה אסור משום גזירה דשמא יכתוב וכללו התנא בבבא זו דאין בהם רק שמא יכתוב עכ"ל -- והנה כבר קדמו בזה הב"ח ז"ל אלא שעל אין חולצין כתב טעם אחר וז"ל:
וכן בחליצה דאיכא קושר ומתיר פשיטא דהוא מצהב"ע ולכ"ע אסור ותלמודא דקפריך דהלא מצוה קעביד לא פריך אלא מכא מייבמין וכו' עכ"ל -- ונ"ל טעמי' דהטו"ז שמיאן לומר טעם אין חולצין כהב"ח משום דא"כ קשה למה אמר הטעם בגמ' משום שמא יכתוב והאיך כללו התנא בבבא זו דאין בהם רק שמא יכתוב תיפוק לי' דבלא"ה אסור משום קושר ומתיר. ובאמת קשה טובא על הב"ח ז"ל שלא הרגיש בזה וצע"ג כעת. ובגוף דברי הטו"ז והב"ח הנ"ל מצאנו לו חבר להב"י דלר"ת מותר לייבם ביו"ט בדליכא גדול והוא בשיטה מקובצת ביצה ל"ז ע"א עיי"ש שכתב כן להדי'. ועיין בהגהות מהרל"ח תי' יפה קושי' הב"י ואין להאריך יותר:
ב בס' לקוטי שלמה מועד קטן ט"ז מייתי בשם טורי אבן חגיגה שהקשה למה אין מייבמין משים שבות תיפוק לי משום ושמחת בחגך ולא באשתך ותי' משום ר"ה או ליל יי"ט א' של חג דליכא מצות שמחה עכ"ל (והטו"א חיני תח"י כעת). וקשה לי דהא מבואר בתשו' שג"א סי' ק"ב דגם בר"ה שייך מצות שמחת יו"ט כמו בשחר י"ט ע"ב, וגם מ"ש דנ"מ בליל יו"ט א' עיין לקמן סי' תקמ"ו בשם תשו' אבני צדק חאו"ח סי' ע"ד וצ"ע. ועיין בתשו' כתב סופר חאו"ח סי' קל"ח. ובהגהות מעשה רוקח לכאן. ועיי' גם בתשו' שערי צדק חאו"ח סי' קל"א ועוד שם בסה"ס בחידושי סוגיות סי' א' מ"ש בענין זה:
ג עוד שם בטו"ז וז"ל שוב ראיתי לרש"ל ביש"ש) פ' משילין סי' ח' שכ' בשם הגהת סמ"ק בנשבע שלא למכור ומכר דלא מהני וכו' וכתב שם דצריך לחלק בין ההיא דמוכר בשבת דמהני מעשיו ובין איסור שבועה שאיבד כוחו וזכותו ועוד שבת ניתן לדחות אצל חולה משא"כ בשבועה עכ"ל וכו' ומ"ש רש"ל לחלק בין שבת לשבועה איני מכיר בזה דמה חילוק וכו' גם מ"ש דשבת ניתן נדחות איני יודע מה ענין זה לכאן -- הנה מיש איני מכיר בזה וכו' עיין בתשו' חת"ס חיו"ד סי' ו' בד"ה הנה כל רואיו וכו' ותבין כוונת רש"ל בזה. גם מ"ש מה ענין זה דשבת ניתן לדחות לכאן. הנה הטו"ז העתיק לשון רש"ל "ועוד שבת ניתן לדחות אצל חולה" אמנם באמת לשון רש"ל אינו כן אלא כך הוא לשוני "ועוד שבת מצינו שהותרה ונדחה אצל חול" וי"ל דהוא לשון מושאל וכוונתו דקנין שנעשה בשבת שאני כיון שאפשר לעשותו בחיל וכמ"ש בש"ך חו"מ סי' ר"ח סק"ב בדבר שאפשר לעשותו בהיתר לא אמרי' כ"מ דארל"ת אי עביד לא מהני (וע' בהגהות דגול מרבבה ליו"ד סי' י"א) וכ"כ בס' שדי חמד חלק הכללים מערכת כף כלל ק"א בכוונת רש"ל והוא נכון בעיני: