אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן

סימן תקטו

סימן תקיד

א במחבר ס"א עכו"ם שהביא דורון כו' אסור אף כו' -- ובמג"א סק"א אסור אף כו' משום מוקצה דבמוקצה כזה אפי' ר"ש מודה עכ"ל ועיין במחצה"ש ולענ"ד קשה דהא המג"א העמיד דבריו על דברי המחבר ומשמע דגם להמחבר יש נ"מ בזה דבמוקצה כזה אפי' ר"ש מודה ובאמת להמחבר דפוסק בסי תצ"ה כרי"ף ורמב"ם דבי"ט מוקצה אסור כר"י אין שום נ"מ בזה לכאורה ואולי י"ל דבאמת בהך דאם יש במינו במחובר יש ספק אולי נתלש מעי"ט וכמ"ש הצל"ח ביצה כ"ד והוי לן למימר ספק דרבנן לקולא ואין לומר דהוי דשיל"מ דהא הרבה פירות נפסדים מיום ליום ובמאכל המתקלקל קיי"ל דל"ה דשיל"מ (ועיין בס' בית מאיר) וצ"ל דמוקצה חמור כשל תורה ולכך ספיקו להחמיר וכ"כ הצל"ח שם והבינה לעתים פ"ב מה' יו"ט הלכה יו"ד ומעתה הלא כתב בבינה לעתים שם הלכה י"א וכ"כ הפליתי סי' צ"ט סק"י דדוקא לר"י דאית לי' מוקצה ומצאו או סמך מהתורה והכינו את אשר יביאו וכן בכל מוקצה דאף ר"ש מודה בו שאסור י"ל דחמור כשל תורה אבל למאן דסובר בשבת כר"ש ובי"ט כר"י משום דלא ליתו לזלזולי בי' א"כ ביו"ט אינו אלא חומרא בעלמא ואיך יתכן לומר דהוי כשל תורה ע"ש, א"כ כאן דספיקו לחומרא רק משום דמוקצה חמור כשל תורה לכך הוכרח המג"א לומר דבמוקצה כזה אפי' ר"ש מודה וא"ש (ב) עוד שם במחבר, ולערב מותרין בכדי שיעשו וכו' הקשה בהגהות רעק"א ז"ל לפי דברי תוס' סוכה י' ע"ב בד"ה עד מוצאי וכו' דמבואר מדבריהם דהי' ראוי לאסור ביו"ט ב' משום מוקצה והיינו דשמא היום יו"ט ואף דנולדה בחול מ"מ כיון דאין ידוע לנו שהוא חול הי' אסור בה"ש ומגו דאתקצאי בה"ש אלא דהטעם דמוקצה מ' יום שעבר לא אמרי' עייש"ה, לפי"ז הכא דבה"ש אין האיסור רק מחמת שמא עדיין יום דהא אף אם הוא לינה אסור עד אחר כדי שיעשה וא"כ להמחבר דפסק לעיל סי' תצ"ה ס"ר ביו"ט קיי"ל כר"י דמוקצה אסור א"כ הכא ליתסר כל יום ב' מטעם מגו דאתקצאי והניחו בצ"ע - והנה כבר הקשה כן בס' בינה לעתים פ"ב מה' יו"ט ה"י וכתב שכבר עמד בזה הרז"ה ולא תי' כלום לשיטת רש"י, ובאמת לשיטת רש"י דס"ל במוקצה אף ביו"ט כר"ש לק"מ, אך לשיטת הרי"ף והרמב"ם דפסקו בי"ט כר"י קשה, וצ"ל דאזלי לשיטתם דס"ל במסוכנת אף לר"י לא אמרי' מגו דאתקצאי לבה"ש (עיי' רי"ף ור"ן פ' א"צ במשנה בהמה שמתה וכו' ורמב"ם פ"ב מיו"ט הט"ז) והטעם ה איל וברי לי' שתמות אף דמקצה ממנו בה"ש מ"מ לא מקצה מדעתו כל היום, וכן הדבר בזה כיון דידע דלאח"כ יהי' מותר ומכ"ש לאומרי' דמהני לי' תנאי והוי זה כמתנה כיון דידע דלסוף שעה אחת או שתים יהי' מותר א"כ הוי כמו גמרו בידי אדם עכ"ל, וממילא מיושב גם פסק המחבר ז"ל, דהא הוא ג"כ פוסק במסוכנת כשיטת הרי"ף והרמב"ם הנ"ל כדאיתא לקמן סי' תקי"ח ע"ש וא"ש:

ג במחבר ס"ה דבר שאין במינו במחובר וכו' ואם באו מחוץ לתחום אסור לאוכלן למי שהובאו בשבילו כו' ואחרים מותרים כו' - ובמג"א ס"ק י"ח מחוץ לתחום אפי' חוץ לי"ב מיל ואפי' למ"ד שהיא דאורייתא כיון שאינו מפורש בקרא לא החמירו בו (ת"ה יש"ש) עכ"ל - וצע"ג דהיינו דוקא לשיטת הגהות אשר"י ספ"ק דעירובין אבל להרמב"ם פכ"ז מה' שבת הוא לאו מפורש בתורה לא יצא איש ממקומו וכן ס"ל להרא"ש בדברי הירושלמי וכמבואר באורך בתשו' נוב"י מהד"ק חאהע"ז סי' ב' (וע' גם במהד"ת או"ח סי' מ"ה) וחידוש על האחרונים שלא העירו בזה -- שו"ר בס' בית מאיר שמשיג בלא"ה על המג"א וכתב בזה"ל:

דבריו אלו לא הי' ולא נברא לא בת"ה ולא ביש"ש. עיין בם שדחקו עצמם באופן אחר. וז"ל הר"ן והבא בשביל ישראל זה מותר לאחר כתב רש"י ז"ל דכיון דאיסור תחומין דרבנן לא אחמור כולי האי ותמהני לדברי רב אלפס ורמב"ם ז"ל שהם סוברים בתחום שלשה פרסאות דאורייתא למה הקילו ואפשר הטעם כמו שאומר הרמב"ן דמשום דאיסור תחומין אינו שוה בכל שמה שהוא לאחד חוץ לתחום הוא לאחר תוך לתחום הקילו בו עכ"ל. ועיין במג"א סי' ת"ד מביא מחלוקת בשם תשו' אחרונים אי גם בכלים נמי הוי דאורייתא. ומהכא מוכח דעת הר"ן דפשיטא לו דאף בכלים. אמנם עכ"ז תמהני על הר"ן ועל כל הבאים אחריו דמה בכך די"ב מיל הוי דאוריי' בין באדם בין בכלים היינו בשל ישראל אבל גוי הא מבואר עירובין מ"ז ע"ב דנכסי עכו"ם מדין גמור אין קונים שביתה כדאמר ר"י אמר שמואל אלא דאנן קיי"ל כר' יוחנן דפליג ואמר גזירה בעלים דגוי אטו בעלים ישראל, וא"כ מה בכך די"ב מיל הוי דאוריי' מה לי דרבנן או דאוריי' אם מד"ת אין קונים שביתה ופשיטא דכל איסורו אינו אלא דרבנן ואפילו י"ב מיל וצ"ע עכ"ל. [ועל מה שהקשתי בצע"ג אולי י"ל כוונת המג"א כיון שאינו מפורש בקרא לכלים אלא לאדם עצמו ודוחק]:

ד עוד שם במחבר, אבל מותר לטלטלן בתוך ד' אמות הטעם עיין בטו"ז סק"י בשם הרא"ש. ועיין בהגהות רעק"א ז"ל ובשעה"מ פ"ז מה' לולב הלכה כ"ה מ"ש בזה:

ה במג"א ס"ק כ"ג מחצה על מחצה וכו' ונ"מ אי בעינן בכדי שיעשו עכ"ל -- עיין בהגהות רעק"א ז"ל מה שתמה ע"ז. וכבר קדמן בזה בס' תוס' שבת סי' רעיו סק"ט עי"ש:

ו במג"א ס"ק כ"ד ואם לאו וכו' דבי"ט שני יש להקל כ' במחצה"ש פי' משום דהוי ס"ס כמ"ש המחבר בסי' תצ"ז ס"ד גבי ספק מוכן אך קשה הא המג"א גופי' בסק"ד שם חלק עליו דספק מוכן אפי' בי"ט שני אסור עיי"ש -- ובס' שמן המאור כתב דדוקא מוכן מחמיר המג"א בי"ט שני אבל לא בספק תחומין בי"ט שני דהא אמרי' בגמ' דתחומין קיל טפי דהא אם הובא מחוץ לתחום בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר ובנכרי שהביא דורון אם יש במינו במחובר אסור לכל אף למי שלא הובא בשבילו כמ"ש המחבר בס"א עכ"ל:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה