אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן

סימן תקט

סימן תקח

א במג"א סק"ב בשם מהרי"ל אם הי' אפשר לתקנו בראשון אסור לתקנו בי"ט שני די"ט ראשון חשוב חול לגבי שני לענין זה וכו' - עיי' בהגהות רעק"א ז"ל מה שהקשה ע"ז, ועיין ביד אפרים שכ' בשם תשו' מהרי"ל עצמו יישוב לזה ע"ש:

ב במג"א ס"ק י"א ומכאן משמע שמותר בחול להגעיל כלי חלב לאכול בו בשר או איפכא והעולם נוהגין איסור בדבר ומ"כ בשם הגאון מהו' בנימין מפוזנא ששמע ממהר"ם יפה הטעם למנהג שאם יעשה כן לעולם לא יהי' לו רק כלי א' ויגעילנו כל פעם שישתמש בו וזה אסור דלמא אתי למטעי כדאי' בחולין דף ח' ע"ב. בגליון השו"ע שלי רשמתי מכבר בזה"ל, עיין בפר"ח יו"ד סי' צ"ז סק"א וצ"ע - וכעת עיינתי שם וראיתי שכ' וז"ל השייך לענינינו, ואם באנו לחוש לבשמים אף אנו נחוש לכלים ונאסור להגעיל כלי מיוחד לבשר לעשותו של חלב שהרי בכלי נמי ליכא היכר וישכח ויבשל בו בשר כמו עד עכשיו אלא איני רואה לדברים אלו עיקר ואין לנו לגזור גזירות מדעתינו בדבר שלא נזכר בתלמוד וכו' עיי"ש. ומשמע מזה דהפר"ח לא שמיעא לי' כלומר לא ס"ל מנהג העולם לאסור ואולי סובר דגם דלמא אתי למטעי אין לנו לגזור מדעתינו כיון דלא נזכר בתלמוד על זה, [ובלא"ה עיקר ד' המג"א מה שהביא ראי' מחולין ח' ע"ב. המעיין שם יראה שאין ראי' משם כאשר כבר העיר ע"ז הגאון בעל שהע"ע בפ"ד ומה' יו"ט ה"ח], וא"ש השעה"מ שם טעם אחר למנהג העולם דחששו פן יבא להגעיל אותו כשהוא ב"י ודוקא בכלי של איסור לא חששו משום דאי אפשר בלאו הכי משא"כ בכלי של בשר כיון שיכול להשתמש ממנו גזרו דילמא אתי להגעיל כשהוא בן יומו עיי"ש. ע"ז בודאי יצדק פקפוק הפר"ח ז"ל דאין לנו לגזור מדעתינו מה שלא נזכר בתלמוד. אמנם אעפי"כ ראוי להחמיר כמג"א. וכ"כ בתשו' חת"ס חיו"ד ר"ס ק"י ת"ל. וקדרה של בשר לא נהיגינן להכשירו לחלב וכן בהיפוך כמ"ש מג"א בה' יו"ט ולא משכחת אלא במכשירו בלא"ה לצורך י"ט של פסח שאז אני נוהג להתיר להחליף הכלים כרצון איש ואיש מבשר לחלב וכן בהיפוך כיון שלא הי' ההכשר לכוונת בשר וחלב רק לכוונת חמץ אז ליכא למיחש למ"ש מג"א דה' יו"ט עכ"ל:

ג במג"א ס"ק י"ב ול"נ דלטעם רא"פ אפי' הי' אפשר ללבנו מעי"ט שרי ללבנו ביו"ט כיון שמדינא א"ל ליבון אלא שנהגו ללבנו לא חשיב תיקון כמו כלי שנטמא בולד הטומאה מעי"ט שמטבילין אותו ביינו כ' בהגהות בגל תוס' שבת וז"ל קשה דאיכ למה איו מגעילין כלי לי"ט דהא אין מגעילין כלי אא"כ הוא אינו ב"י כמ"ש סי' תנ"ב סעי' ב' דמדאורייתא שרי ואולי דמ"מ הוי תיקון כלי נגד דבר חריף עכ"ל - ועיין בזה בפרמ"ג כאן באשל וגם במשבצות סק"ה ודו"ק:

ד ברמ"א ס"ז ומותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש ושמחת יו"ט (מרדכי פ' בכל מערבין וב"י בשם התוס' פ"ק דביצה) - הנה הב"י לקמן סי' תקי"ח תמה על דין זה והניחו בצ"ע. ונראה דמש"ה השמיטו ולא כתבו בשלחנו הטהוב. ועיי' מש"ל בסי' תצ"ט ענף א'. ומ"מ אנו אין לנו. אלא דברי הרמ"א. ועיין במג"א כאן ס"ק ט"ו שהאריך בזה. וז"ל רבינו עקיבא איגר ז"ל בתוספותיו למשניות פ"א דביצה אות ה'. בורר כדרכו. לכאורה קשה איך הותר לברור הפסולת מתוך האוכל הא הפסולת הוי מוקצה ואינו רשאי לטלטלו ודוחק לומר דמיירי בפסולת שראוי למאכל בהמה גם לפ"מ דפירש"י בפרכת הש"ס (ביצה י"ד ב') פסולת מרובה על האוכל מי איכא מאן דשרי היינו דבטל האוכל לגבי פסולת ואסור לטלטלו הרי דמיירי בפסולת דלא חזי לכלבים וא"כ גם באוכל מרובה מן הפסולת איך מטלטל הפסולת הא הוה טלטול מוקצה. ומכאן נלע"ד ראיה למ"ש תוס' במסכתין דף ח' ע"א ד"ה אר"י דמותר לסלק אפר כירה המוקצה בשביל לאפות פשטיד"א דטלטול מוקצה לצורך אוכל נפש מותר בי"ט וכ"כ תוס' בדף כ"ח ע"ב ובדף ל"א ע"ב. א"כ ניחא דמותר לטלטל הפסולת שמוקצה בשביל אוכל נפש עכ"ל:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה