אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן

סימן תקז

סימן תקו

א במג"א סק"א והא דכתב סימן תק"א ס"ו בהג"ה דמותר להרבות על כלים שאני התם דהכלי עדיין היתר הוא אלא שאחר שיתחיל לישרף יהי' איסור ואין זה מבטל איסור הנה דברי המג"א אלו נעלמו מעיני הגאון הצל"ח ביצה ד' ע"ב בד"ה ובמסכת שבת וכו' שכתב שם דברים אלו בשם עצמו ולא זכר שר שהוא מפורש במג"א כאן והנה הצל"ח שם הביא ראי' מזה נגד תשו' צ"צ סי' פ' (המובא במג"א סי' תמ"ז ס"ק מ"ה) דלא ס"ל הך סברא דמג"א. ולפענ"ד מכאן אין ראי' ואקדים לך מ"ש בס' שמן המאור סי' זה וז"ל: במג"א סק"א בתוך התנור כו'. הנה הר"ן כתב מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן איכא מ"ד דדוקא בשיש בתנור עצים של היתר הא לא"ה לא עכ"ל. והמג"א הוסיף דלשון הגמרא משמע כן מדנקט רב מתנה עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביו"ט ולמה נקט לתוך התנור א"וו דלכך נקט לתוך התנור משום דרגילין להיות סם עצים אחרים. מיהו השיטה מקובצת שם בביצה כתב דלא התירו להרבות עליהם אלא בנפלו לתוך התנור עצמו דהוי מלתא דלא שכיחא ע"ש וא"כ עכ"ח מפרש הוא דלכך נקט לתוך התנור משום דהוי מלתא דלא שכיחא וא"כ אזדא ראיית המג"א. מיהו באמת דברי המג"א נכונים דעכ"ח מוכח כפירושו דנקט לתוך התנור משום דרגילין להיות שם עצים אחרים דאי כמ"ש השימ"ק דנקט לתוך התנור משום דהוי מלתא דלא שכיחא מאי מקשה הגמ' והא קא מבטל אוסור לכתחלה ותנן אין מבטלין איסור לכתחלה ופירש"י ותוס' דהכי תנן במס' תרומות פ"ה מ"ט סאה של תרומה וכו'. ומאי פריך התם גבי תרומה הוי מלתא דשכיחא אבל גבי עצים נקט לתוך התנור דהוי מלתא דלא שכיחא אעכ"ח מוכח כפי' המג"א דלכך נקט לתוך התנור משום דרגילין להיות שם עצים אחרים ובאמת ה"ה אם נפלו למקום אחר ויש שם עצים אחרים ג"כ מותר להרבות עליהם ולכן פריך הגמ' שפיר ודו"ק עכ"ל. המורם מזה דאין לומר דלכך נקט לתוך התנור משום דהוי מלתא דלא שכיחא דא"כ ל"ה מקשה הגמ' דאין מבטלין איסור לכתחלה, אבל בגוף הסברא בודאי אמת דמלתא דלא שכיחא לא גזרו בי' רבנן רק נפילת עצים לתוך התנור אינו בגדר מלתא דלא שכיחא. אבל מה דהוי באמת מלתא דלא שכיחא בזה לא גזרו רבנן דאין מבטלין איסור לכתחלה, וא"כ גבי מסיקין בכלים דהוי באמת מלתא דלא שכיח כלל שילך אדם ויסיק בכלים שלמים. בזה באמת לא גזרו בי' רבנן ומותר לבטל איסור לכתחלה. וע"כ לא פריך הגמ' בשבת כיני והא קא מבטל איסור לכתחלה כנע"ד ליישב שיטת הצ"צ דלא תיקשי עלי' מגמ' הנ"ל וא"ש:

ב במג"א סק"ג ומבטלן וכו'. אבל אסור להתחמם בהן בשעת ביעורן או ליהנות לאורן וכו' וצ"ע דהתוס' כתבו בפסחים דף ה' דכל דבר שאין יכול ליהנות מהן בתחלת ביעורן אסור לשרוף ביו"ט -- עיין בדגול מרבבה מ"ש ע"ז. והוא נדפס גם בצל"ח ביצה ד' ע"ב בד"ה הכא מקלי קלי איסורא ע"ש. ובס' ישועות יעקב כאן סק"ב כתב דלחנם נתקשה בזה המג"א דפשיטא דלדידן דקיי"ל דאמרינן מתוך רק דבעינן צורך קצת וכיון דיכול ליהנות ממנו אחר הביעור פשיטא דהוי צורך קצת רק שם בפסחים אליבא דר"ע דמסיק התם דלית לי' מתוך ובעינן צורך גמור שפיר כתבו התוס' כיון דבתחלת הבערה אסור לא חשוב צורך. וכבר קדמו בזה בס' בינה לעתים על הרמב"ם ה' יו"ט פ"ב הלכה י"א עש. וע"ע דס' פרמ"ג כאן. וגם ביו"ד סי' צ"ט במשבצות ס"ק י"ב. ומ"ש שם וה"ה חמץ דמכוין להשביח הוא ט"ס וצ"ל להשבית עיי"ש:

ג במג"א סק"ו אפר שהוסק ביו"ט ונצטנן הוי מוקצה ואם חזר אח"כ והוחם לא הוי מוקצה ובס' בינה לעתים להרמב"ם ה' יו"ט פ"ג היי הקשה עליו א"כ בנצטנן נמי לא יהי' מוקצה כיון דבידו הוא לחום ומקרי גמרו בידי אדם. ולדבריו בשר תפל ביו"ט נמי יהי' מוקצה דאף כי נתבשל אח"כ יהי' ראוי מ"מ השתא צא חזי' וכן כל הדברים שאינן נאכלין השתא כמו שהן חיין. א"וו כיון דסופו להיות ראוי ובידו לעשותו לא מקרי כלל מוקצה וכו' עיי"ש. ולפענ"ד יש לחלק דבשלמא בשר תפל וכדומה הוא עומד להתבשל וע"כ בתר סופו אזלינן ול"ה מוקצה, משא"כ אפר צונן אדרבה אין דרכו בכך לחזור ולחממו ואינו עומד לכך ע"כ בתר השתא אזלינן והוי מוקצה כנלע"ד:

ד במחבר ס"ד ואע"פ שהוא מכבה אי אפשר בלא כן וכו' והרי זה כמניח בשר על הגחלים- ובמג"א סק"ט ע"ג גחלים ואע"פ שאפשר לצלות בשפוד או לבשל שרי כיון שאינו מכבה גמור שם מבעיר(הר"ן ומלחמות וב"י סי' תקי"א) וא"כ צ"ע מ"ש כאן וה"ז כמניח בשר ע"ג נחלים שהרי כאן הוי כיבוי גמור ושרי משום דא"א בע"א לכן נ"ל דס"ל כפירש"י דכיבוי גמור הוא ושרי משום דחשוב א"א בע"א דריצה לאכלו כך וכו' - ולפ"ז העלה הפרמ"ג דין חדש דלצלות כבד ביו"ט ע"ג גחלים כיון דרוצה אח"כ לבשלו י"ל דאסור ביו"ט כ"א אשפוד לדידן עיי"ש -- והנה מעולם לא שמעתי ולא ראיתי נזהרים בזה ובפרט הני נשי דידן אינם יודעים כלל מזה. ולולא דמסתפינא הייתי אומר דלדידן דקיי"ל מלאכה שאצל"ג פטור אבל אסור מדרבנן, היכא שאין מכוין אפי' מדרבנן מותר. יעיין בס' שעה"מ לרמב"ם פי"א מה' יו"ט שכ' בדעת הרמב"ם דס"ל מלאכה שאצל"ג חייב דה"ד במתכוין ולא בשאינו מתכוין. א"כ ה"נ לדידן דמלאכה שאצל"ג אסור מדרבנן י"ל דדוקא במתכוין. א"כ בבשר או כבד ע"ג גחלים דהכיבוי הוי אצל"ג וגם אינו מתכוין לכבות אין כאן איסור כלל כנלע"ד בדרך אפשר. [וע' לקמן סי' תקי"ד בטו"ז סוף ס"ק י"ב]:

ה בס' ישועות יעקב כאן ס"ק ט' כתב דהך איסור משאצ"ל אף דאינו רק מדרבנן מ"מ חשוב איסור חמור דשם מלאכה עלה אלא שאינו חשוב מלאכת מחשבת ועכ"פ קרוב לחשש איסור תורה ומי יודע לחלק בין כיבוי לצורך פחמין או כיבוי לצורך אוכל נפש לכך לא התירו בזה משום שמחת יו"ט רק איסור טלטול התירו חז"ל בשביל שמחת יו"ט עיי"ש - - ובמחכ"ת אישתמיטתי' דברי התוס' ביצה דף ח' ע"א בד"ה ואינו צריך כו' עיי"ש:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה