ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תקד
א במחבר ס"א דכין את התבלין כדרכן וכו' בפמ"ג במש"ז סק"א כ' ובחי' ובפתיח' לה' יינו כ' למ"ד טחינה מה"ת אסור ע' תוס' ביצה ב' א' קשה איך התירו טחינת תבלין בי"ט כדרכן יע"ש וי"ל עכ"ל -- ולכאו' נעלם ממנו ד' השיטה מקובצת ביצה ר"פ א"צ שכ' וז"ל ואיכא למידק כיון דאסור לברור לת"ק למה הותר לברור קטניות לב"ה. ולדברי הכל הותר כתישת תבלין והיא תולדה דטוחן וכו' והרמב"ן פי' שלא התירה תורה אלא מלאכות שדרכן לעשותן לפי שעה ולא לזמן מרובה, והוא שיהא ברשותו, לאפוקי תלישת פירות שנאסרה בכלל קצירה, אי נמי דכל דבר המחובר הרי הן כאלו אינן ברשותו, וכן הטעם לצידה, וכן ברירת חטים שהן לזמן מרובה אסור, לאפוקי ברירת קטניות, ושמא לזה נתכוין הירושלמי דאסר קודם לישה ושרי מלישה ואילך שהוא ברשותו ושנעשה לשעתו עכ"ל - ולפי"ז כל מלאכה שדרכה לעשותה לפי שעה ולא לזמן מרובה וכמו ברירת טטניות וכדומה מותרת מה"ת וא"כ מיושב שפיר קושי' הפמ"ג דהא טחינת תבלין ג"כ דרכה לעשותה לפי שעה דוקא ולא לימים הרבה, וכמ"ש הצל"ח ביצה דף י"ד במשנה ע"ש, וממילא מותר מה"ת ועיין בצל"ח ביצה דף ג' א' בתוס' ד"ה גזירה וכו' וכנראה שגם הוא לא ראה השימ"ה הנ"ל -- שוב ראיתי שדברי הצל"ח הנ"ל מיוסדים על הר"ן ביצה ר"פ אין צדין שהביא ג"כ שיטת הרמב"ן הנ"ל וכתב עלה וכל זה אינו מספיק לי למה יהא אסור לטחון חטים מן התורה ויהא מותר לדוך כל הנדוכין כדרכן שהרי שחיטה ודאי תולדה דטוחן הוא. עכ"פ קושי' זו קושיית הקדמונים היא ולא ידעתי אמאי מביאה הפמ"ג משמי' דנפשי':
ב עוד שם, אבל מלח אינו נדוך ביו"ט אא"כ הטה המכתשת או שידוך בקערה וכיו"ב כדי שישנה וכו' -- בס' בינה לעתים על הרמב"ם ה' יו"ט ג"פ הי"ב הביא מ"ש התוס' ביצה דף י"ד דדוקא מלח שלהם אבל מלח שלנו א"צ כלל שינוי הואיל והיא נעשית בידי אדם. רצונם לומר הואיל דנתבשל כבר המלח א"כ אין טחינה באוכלים מה שהוא כבר טחין ועומד וע"י בישול נתדבקו החלקים וא"כ אין בו כלל טחינה ולכך מותר אף בלי שינוי, ומהרש"א כתב דלא ידע מנין להם זה החילוק, ולא ידעתי הלא הדבר ידוע דמלח שלנו ע"י בישול נתדבקו החלקים, וא"כ הוי כטחינת הפת, ולכך הוא מותר מהאי טעמא, ותמיהני על הפוסקים שלא הביאו דברי התוס' הנ"ל וצ"ע עכ"ל:
ג בטו"ז סק"א הקשה להנך פוסקים דאפילו מוריקא לא צריך הצלאה, א"כ מאי קאמר בביצה י"ד א' גבי רב ששת דשמע קל בוכנא כו' תבלין נבוחי מנבח קלייהו, הא אכתי קשה ודילמא מוריקא הוה שגם מוריקא לא מנבח נבוחי ומתוך כך רצה להחליט דמוריקא צריך שינוי כמו מלח - ובצל"ח ביצה י"ד כתב דוק' מעיקרא ליתא דמוריקא הוא רך ואין דרכו להנתז במכתשת ממקום למקום ונשאר במקומו וכיון שמפסיק בין המדוך למכתשת אין קולו צלול וכיון דשמע דצליל קלי' ידע דלאו מוריקא הוא עיי"ש: (ד) עיין במחצה"ש סק"ד בענין טחינת קאפעע ביו"ט ועיין בס' חיי אדם כלל פ"ג אות ב' מ"ש בזה ולפי שהספר ההוא שכיח טובא חשבתי למותר להעתיק לשונו: