ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תצח
א במחבר ס"א וחכם שראה סכין לעצמו וכו', הקשה בהגהות רעק"א ז"ל הא אף דיזהר ולא ישחיזנו מ"מ עבר בטלטול מוקצה דסכין של שחיטה שפגום לא חזי לכלום והניחו בצ"ע --- ולענ"ד נראה דכמו דמותר לראות ולבדוק ספק טריפה ביו"ט (עיין מחצה"ש ס"ק י"ז) ולא חיישינן שמא ימצא טריפה יטלטל מוקצה למפרע, ה"נ מותר לראות סכין ביו"ט ועוד נראה דהרי כתב בהגהות רעק"א ז"ל גופי' לעיל רס"י ש"ח דאם רצונו שלא להחזיק עוד הסכין למילה (או לשחיטה) אלא להחזיקו כשאר סכינים לכל דבר י"ל דבזה נסתלק הקצאתו ומותר ע"ש, א"כ י"ל דחכם שראה סכין ומצאו שפגום, בידו הוא תיכף לסלק הקצאתו ע"י שלא יחזיקנו עוד לסכין של שחיטה אלא כשאר סכינים לכל דבר וממילא לא עבר בטלטול מוקצה וא"ש:
ב ברמ"א ס"ה ובעינן ג"כ שהפריס ע"ג הקרקע וכו' עיין בפר"ח ועיין בס' עט סופר, ח"ר כלל ליבון רעפים פרט א' גם עיין מ"ש בזה בעניותי בילקוט הגרשוני ח"ב אות מוקצה וכעת אין להאריך יותר: (ג) במחבר ס"ו בהמה מסוכנת וכו' כזית צלי מבע"י וכו' -- עיין מ"ש בזה בס' ברוך טעם ז"ל שער הואיל ומתוך דין א' ע"ש:
ד במחבר ס"ח עוף שנדרס כו' מותר לשחטו ביו"ט ולא חיישינן שמא ימצא טריפה כו' -- וכ' במג"א ס"ק ט"ז ולא חיישינן. אע"ג דצריך בדיקה מ"מ כיון שהי' לו חזקה דכשרות מותר לשוחטו משא"כ בעגל שנולד ביו"ט כמ"ש ס"ה (ד"מ) וצ"ע דהא כל בהמה אין לה חזקה דכשרית אלא מכח רוב בהמות בחזקת כשרות כו' וא"כ אפי' עגל נמי יש לה חזקה זו -- ובחידושי חת"ס ז"ל ביצה דף ל"ד כ' ולפע"ד לאו חזקת היתר אכילה קאמר דהרי נדרס לפנינו וצריך בדיקה אך חזקת היתר שחיטה ביו"ט ומספיקא לא תיפקע מיני' האי היתר משא"כ עגל שנולד היום לא הי' לו עדיין חזקת היתר שחיטה דמה ששוחטי' אותו והיא ניתר בשחיטתה דנחשב כא' מאברי' לא מיקרי חזקת היתר ואפי' למ"ד דיכול להושיט ידו למעי בהמה ולשחוט העובר מ"מ לא מיקרי זה חזקת היתר שחיטה ביו"ט וכו' ע"ש -- ובגוף קושי' הד"מ מ"ש עוף שנדרס מעגל שנולד ביו"ט, עיין תירוץ בתשו' חת"ס ז"ל חיו"ד סי' ס"ו בד"ה ועוד נ"ל כוי ע"ש. ועיין בילקוט הגרשוני ח"ב אות "מוקצה" בד"ה ומה שהשיג על חת"ס סי' ס"ו וכו' ע"ש ועיין בתשו' נחלת בנימין או"ח סי' ק"ז מ"ש בענין הזה]. (ה) במג"א ס"ק כ"ג הקשה הל"ח וכו' וי"ל דדעת הש"ע וכו' -- עיין בס' בית מאיר ז"ל בזה. ועיין בס' בינה לעתים מהגאון מהר"י ז"ל על הרמב"ם פ"ג מה' יו"ט הלכה ג' מ"ש בכוונת המג"א:
ו במג"א ס"ק כ"ד הרבה להשיב על הרא"ש ז"ל - ועיין בשעה"מ פ"ג מה' יו"ט הלכה ג' שתירץ כל קושיות המג"א. ובעל שבילי דוד ז"ל לא ע"ש: (ז) במחבר סט"ו אפר כירה שהוסק מעי"ט מותר לכסות בו אבל אם הוסק בי"ט אסור אא"כ הוא חם שראוי לצלות בו ביצה -- בשעה"מ פ"ג מה' יו"ט ה"ב הביא שמ"כ להמאירי וז"ל לענין אפר כירה שהוסק ביו"ט. איכא דבעי: אמר מעי"ט אפר הנעשה מעצים הללו למחר אני מכין מעכשיו מאי דיני' ל, ולדעתי אין הכנה זו מועלת דאין הכנה במה שאינו ויש חולקים בדבר ולא מצאתי בדבריהם טעם וראי' כלל עכ"ד, וכן נראה שהוא דעת התוס' שבת כ"ט א' ד"ה אכלן ע"ש עכ"ל -- ולכאורה הי' נ"ל דזה תלי' בפלוגתא אי אדם מקנה דבר שלב"ל, דלמ"ד אדם מקנה דבר שלב"ל כינו דיכול להקנות דבר שלב"ל ה"ה דיכול להכין דבר שעדיין לא בא לעולם ומועלת ההכנה, אלא דמביצה ח' ע"א משמע דאפי' למ"ד אדם מקנה דבר שלב"ל אין ההכנה מועלת לדבר שלב"ל, שהרי רב ס"ל אדם מקנה דבר שלב"ל כמבואר ביבמות צ"ג א' ואפ"ה אמר בביצה שם בסתם אבל הוסק בי"ט אסור ומשמע אפי' הכינו מאתמול לכשיעשה אפר. ויש ליישב בזה מה דקשה לכאו' מה קי"ל ר"י אמר רב אבל הוסק בי"ט אסור הא תנינא הכי להדי' בברייתא דמייתי שם. ולהנ"ל א"ש דקמ"ל דאפי' למ"ד אדם מקנה דבר שלב"ל, לא משכחת היתר בהוסק בי"ט אא"כ ראוי לצלות בו ביצה וא"ש ודו"ק. [שו"מ קושי' הנ"ל מה קמ"ל רב. בצל"ח ביצה שם יע"ש מ"ש בזה. ילענ"ד כמ"ש]:
ח בטו"ז ס"ק ט"ו שראוי לצלות בו ביצה. מכאן שמותר לכסות באפר חם ולא כיש טועין ואוסרים כיסוי באפר חם כ' בס' מנחת חינוך מצוה קפ"ז ונ"ל דאם לקח הדם ובישלו כיון דא"ח עליו יצא מתורת דם ודאי פטור מלכסות וכו' ולדעתי נראה דזהו טעם היש אוסרים (שהביא הטו"ז בא"ח סי' תצ"ח) כיסוי הדם באפר חם והטו"ז הקשה עליהם מביצה ח' ואם ראוי לצלות בו ביצה מותר ומוכח דמותר לכסות באפר חם, אמנם באמת נראה דהי"א נימוקם עמם דאם האפר חם ויבשל הדם כ"ק עכ"פ ובדם צלול אין שיעור לדבר ותיכף נתבטל מתורת דם מי' חוו"ד סס"י ק"ה א"כ מפקיעו ממצות כיסוי ולכן אין לכסות באפר חם והש"ס דביצה י"ל להסוברים דמוקצה כ"ז שהיא בידו מותר לטלטלו אפי' במוקצה דעצים ואבנים עיי' סי' של"א א"כ י"ל הכוונה דיטלטלנו כ"ז שהי' חם ויחזיקנו עד שיתקרר ואז יכסה בו וכו' שוב הראני ח"א בפסקי תוס' בביצה שם כ' בפשיטות דמותר לכסות הדם באפר חם וכדברי הטו"ז עכ"ל - ולענין פקפוקו של המנ"ח ז"ל נ"ל דאין כאן בית מיחוש כי י"ל דבישולו וכיסויו באין כאחד וכדמצינו כה"ג בכמה דוכתי בש"ס:
ט בפמ"ג באבל סק"ב הביא ד"מ שכ' חידוש בשם שחיטות ישנים אחד עשה המצאה ולא בדק סכינו מעי"ט ורצה לשחוט שור וירא שמא יהי' פגומה ויפסיד שחט עוף קטן בלי בדיקה ואחר השחיטה בדקו ומצאו יפה ושחט השור אע"ג בחול אסור ע"ס שיבדוק אח"כ בי"ט שרי ע"ש - ובהשקפה ראשונה הי' קשה לי איך שחט עוף קטן בסכין ששוחטין בו בהמות גדולות הא איכא חשש דרסה מפני כובדו, שו"ר בשמלה חדשה סי' ח' אות ב' דבדיעבד אם ברי לו שנזהר מדרסה כשרה ואפילו לכתחלה לצורך גדול ובלבד שיזהר היטב ע"ש וא"ש: